פנינה רוזנטל

מסיבת בר-המצווה שלי חגגו את בר המצווה שלי פעמיים, פעם לחברים בבית ושבוע לאחר מכן, למשפחה. אימא תפרה לכבוד האירוע שמלה מפוארת (שלבשה אותה גם ביום נישואי). ביום שבת עליתי לתורה ואימא הכינה את הכיבוד לבית הכנסת. היא טרחה על הכנת התבשילים במשך שבוע שלם יחד עם מבשלת ששכרה לכבוד האירוע וקנתה עוגות בקונדיטוריה ברחוב אלנבי. קרובי המשפחה מירושלים ומרעננה הגיעו כבר ביום שישי וסעדנו יחד ארוחת ערב בביתנו. למחרת הלכנו כולנו לבית הכנסת והתכבדנו בתקרובת שהכינה אימא. בערב הוזמנו כולם - המשפחה החברים וקולגים לעבודה של אבא למועדון "הציונים הכלליים" ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה. בדרך כלל החגיגות נחגגו בבתים אבל אבא רצה משהו מיוחד ומרשים. הוא שכר זוג עם פסנתר שניגן ושר ולקח את השחקן רפאל קלצ'קין לבדר את המוזמנים בסיפורים ובבדיחות (היום קוראים לזה סטנד-אפ). המורה שלי לכינור הכין קטע נגינה, שניגנו שנינו באירוע. אחות אשתו של אפרים פשפיורקה, שהייתה בארץ בביקור מברזיל והייתה לה בת שהייתה כנרית מחוננת, אמרה שניגנתי יותר יפה מהמורה. אין ספק שזו הייתה הערכה אובייקטיבית, שכן בהזדמנות אחרת היא אמרה שאני ילד נורא ואיך אפשר לחיות איתי. ספרים, חלקם היו כפולים 300 המתנות שקיבלתי לבר-המצווה היו בעיקר ספרים. קיבלתי והיו משולשים כמו: "מפעל עץ", "היכל הקודש" או "שיר השירים".

תכנית הבידור במסיבת בר המצווה

1950 , הזמנה לבר המצווה שלי

137