כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - דצמבר 2017 - גיליון 246

ריפוי בחיטוט

אביבה קניג מאת: 

שנים ניהלה בילי רינגר, עובדת סוציאלית במקצועה, את מרכז היום ברעננה, המרכז היחיד מסוגו 23 ברעננה שמטפל, מסייע ומספק תעסוקה לקשישים בעלי מוגבלויות פיסיות כמו גם כאלה הסובלים .2 ממחלות דמנציה ואלצהיימר. ואז, לפני שנתיים, היא פרשה ופתחה בחצר ביתה חנות לבגדים יד

את לא מתגעגעת לעשייה הזאת? "פרישה היא אף פעם לא דבר קל, על אחת כמה וכמה במקום כל כך מלא באדרנלין. הייתי המנהלת במשך כל כך הרבה זמן, ופתאום אני רק לעצמי ולמשפחתי. ברור שזה לא היה קל בהתחלה אבל צריך לדעת מתי לפרוש, ואני מרגישה שעשיתי זאת ברגע הנכון מבחינתי, מה גם שבניתי לי ממלכה קטנה חדשה שהיא רק שלי". אבל חנות בגדים? "דווקא בעלי הוא זה שהזכיר לי שתמיד .2 רציתי 'כשאהיה גדולה' לפתוח חנות יד נושא השמירה על הסביבה חשוב לי, אבל בעיקר תמיד אהבתי לקנות בגדים יפים, איכותיים ואופנתיים במחירים שתאמו את כיסי, ולכן הייתי מבקרת מדי פעם בחנויות . שלושה שבועות בלבד מיום הפרישה 2 יד פתחתי את החנות, בעזרתו של בעלי, כמובן, שהוא מהנדס תוכנה. הוא בנה תוכנה שמכילה את כל הפריטים שנכנסים לחנות ומחשבת כמה בדיוק צריך לשלם ללקוחה המביאה לי בגדים. בדרך כלל אני עובדת בשיטת הקונסיגנציה. הלקוחות מביאות לי

ישמעבר חד מזה? אנחנו יושבות ב"בילי'ס", כך קראה לחנות שפתחה בחצר ביתה המטופח שבכפר-סבא. בילי היא אישה מלאה בשמחת חיים ואנרגיות טובות. ניכר בה שתחביבה הפך להיות עיסוקה העיקרי, אם כי כישוריה כעובדת סוציאלית אינם הולכים לאיבוד בין הקולבים עמוסי השמלות והתכשיטים. "יש חיים אחרי הפרישה", מסכמת בילי שנתיים ראשונות שאחרי יציאתה לגמלאות, "ניהלתי את מרכז היום במשך שנים רבות ואין ספק שהיה לי תפקיד משמעותי שראיתי אותו כייעוד בחיים. למדתי רבות מהקשישים והרגשתי זכות גדולה לעסוק בעשייה חשובה כל כך. בכל פעם שאחד הקשישים נפטר היינו כולנו, צוות העובדים והמתנדבים, עצובים כי נקשרנו אליו או אליה, אבל תמיד נהגתי לומר לצוות: 'תשמחו שזכינו להנעים לו את זמנו עד רגעיו האחרונים'."

מהמכירה, והיא 35% בגדים ואני בוחרת. כל לקוחה מקבלת יכולה לממש זאת או באמצעות קנייה ממבחר החנות או לקבל כסף מזומן. מה שלא נמכר - נתרם." את נהנית מהעיסוק החדש? "אני מאד מאושרת", מחייכת בילי את החיוך הרחב הכל כך טיפוסי שלה. "החנות לא נמצאת במרכז העיר והכניסות אליה אינן אקראיות. הלקוחות מגיעות דרך הפייסבוק וגם מפה לאוזן וכך נוצרה לי במקום מעין 'קהילה' קטנה של נשים שהאהבה לבגדים היא הדבק המחבר ביניהן. לפעמים אני מוצאת עצמי מקשיבה ללקוחות באוזניים מקצועיות של עובדת סוציאלית, מתעניינת בהן, שואלת שאלות וגם נותנת להן עצות בנושא הורים מתבגרים, ומפנה אותן למקום הנכון להם. 'ריפוי בחיטוט' אני קוראת לזה כי

6

12/2017 - 246 רעננה