כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אפריל 2018 - גיליון 250

פנחס ברטוב לאה קליין כתבה וצילמה: 

"לפעמים אני כועס על עצמי שלא הקלטתי או כתבתי את סיפור חיי", אומר לי פנחס ברטוב שהיה מורה בבית ואחר-כך סגן מנהל ומנהל. 1959 הספר ממלכתי ב' משנת

סיפור תמונה

אז עכשיו יש לך הזדמנות לספר. בעיר קונסטנטין. הייתה לי ילדות קשה. אבא היה במקצועו קצב שהיגר מתוניס 1929 "נולדתי באלג'יריה בשנת . משפחתה של האם האיצה בה להתחתן אתו 16 לקונסטנטין בגלל ריב משפחתי. שם הכיר את אימא שהייתה בת ילדים. אני בן הזקונים. התייתמתי 9 כי ראו בו בחור חרוץ ורציני – ממש לא נתנו לו לברוח. לאימא ואבא נולדו חנויות ואימא ניהלה את הכול בעזרת המשפחה הקרובה". 3 . באותו זמן היו לנו 5 מאבא בגיל ואתה בן זקונים מפונק? רשמו אותי לבית הספר הטוב ביותר בעיר. הם תמכו בי והצטיינתי 5 "לא מפונק אבל שונה מאוד, מוכשר. כבר בגיל ."1940 בלימודים. למדתי בקונסטנטין עד שנת

, מדוע הפסקת את לימודיך? 1940 ומה קרה בשנת התהפך המצב בצרפת. היא נכנעה לגרמנים. מצב היהודים השתנה והיה בכי רע. היהודים איבדו את אזרחותם ואת כל זכויותיהם. המורים היהודים 1940- ב גורשו מבית-הספר, הפקידות, אנשי המשטרה והצבא פוטרו – אף יהודי לא הורשה לנהל עסק פרטי". הפסקת ללמוד? פעמים בשבוע למורה יהודי שפוטר מבית הספר. לאימא לא היה כסף לשלם לו. היו רק קופונים ואימא שילמה לו בבשר. 3 נוסד בית ספר תיכון פרטי יהודי על ידי יהודים עשירים שאחד מהם גם נתן את ביתו הגדול הפרטי שישמש כבית-הספר. באותו זמן נוכחתי איך 1942- ב , נסעתי לפריז. שם הכרתי את דינה אשתי, בת קונסטנטין, התחתנתי ועלינו ארצה". 1950 שנים, בשנת 8 שאנו, היהודים, יכולים לעזור זה לזה. לאחר נינים. 12 - נכדים ו 5 , ילדים 2 פנחס נשוי לדינה, להם בארץ - מייד התאקלמתם? "הגענו לשער העלייה ומשם לירושלים. ובירושלים - אפשר לומר - שהמזל האיר לנו פנים. נעזרנו תחילה במשפחה שהכירה את משפחתה של דינה בצרפת. יום אחד הלכנו לאכול במסעדת פועלים. מולנו ישב בן-אדם עם זקן ארוך ששמע שאנו מדברים בינינו צרפתית. התברר שהוא היה מנהל 'קרן היסוד' בפריז. הוא הצטרף לשיחה ודרכו הגענו לגברת אורבך, אשתו של המפקח הראשי על החינוך. היא התחילה ללמד אותי עברית ובמקביל למדנו, דינה ואני, באולפן בכפר רופין לשם עברנו לגור. עבדתי שם בבריכות הדגים. בקושי התרגלנו לחום. שחינו הרבה בבריכה, שנינו שחיינים טובים. התחלנו להדריך שחייה לקבוצות ילדים והם לימדו אותנו את כל המילים השימושיות בעברית. חוץ משחייה לימדנו שם גם צרפתית והצלחנו מאוד בעבודתנו. רציתי מאוד להתקדם". מה עשית למען זה? "נסעתי למשרד החינוך ואמרתי שאני רוצה להיות מורה – אבל לא סתם - משהו מיוחד. שלחו אותי ל'הדסים' לסמינר למורים מכל הארצות. למדתי בקלות ונשלחתי למושב עמיקם. שם הקמתי בית-ספר. לא היה קל. הילדים היו בגילאים שונים והיה צורך לתמרן. בנו לנו בית קטן בלי שירותים ומים. עד שנגמרה הבנייה, גרנו בחדר המורים שבצד אחד גן ילדים ובצד השני חדר המחולק לכיתות". שם הייתם עדיין זוג בלי ילדים? "דינה הייתה בהריון וכשהייתה צריכה ללדת, רצתי לאחות. הצירים החלו והיינו צריכים למהר לבית יולדות, כביש לא היה עד לבנימינה. היה רק רכב אחד שהיה תפוס באותו זמן כי לקח את אנשי עמיקם לסרט. חיפשנו את בעל העגלה עם הפרד. הוא אמר שאינו יכול לקחתנו כי הפרד יורד מחר לחריש. לבסוף מצאנו מישהו עם כרכרה מלאה תבן. דינה שכבה על התבן, אני ליד העגלון והאחות לידי עם פנס להאיר את הדרך. בדרך ראינו למזלנו פנסי אוטו שלקח אותנו לחדרה והספקנו להגיע ללידה. שם נולדה בתנו צילה. ילדנו השני נולד באמבולנס". מתי ולמה הגעתם לרעננה? שלח אותי המפקח לגיסו ברעננה ששמו, כשמי, ברטוב. בעבר קראו לי טייב וכולם סרסו את שמי. כשעלינו ארצה שיניתי לברטוב. וכך אני, פנחס 1959- "ב ברטוב, הגעתי לישעיהו ברטוב שהיה מנהל בית-הספר 'זרם העובדים'. בידי הייתה פתקה קטנה ומקומטת שעליה כתב המפקח את שמי. ישעיהו היה כל כך נפעם, התרגש וגמגם שהגיע אליו עוד ברטוב. אמרתי לו שהשוני בינינו 'שאני מאלג'יריה ואתה מפינסק וכל זה כל כך מקרי'". (בית-הספר 'זרם העובדים' הפך ל'ממלכתי ב' ' ואחר-כך ל"ברטוב" על שם ישעיהו ל'ברטוב'-ל.ק.) איך הסתיימה הפגישה? כיתות ה'. ישעיהו ברטוב אמר לי: 'דע לך שאצלנו חינוך הילדים הוא עם משטר שונה. לא קמים כשהמורה נכנס לכיתה, האווירה היא 2 "קיבלתי לחנך אווירה של זרם-פועלים, למורים קוראים בשמם הפרטי ומהיום אתה החבר פנחס'. כשישעיהו ברטוב פרש לגמלאות, קיבלתי סגנות ולאחר זאת ניהול. עזבתי לפרישה מוקדמת בגלל בריאות". נהנית בעבודתך? "בית-הספר שגשג ופרח. מספר התלמידים גדל. נבנו כיתות רבות ויצרנו כיתות של חינוך מיוחד. היה לנו שטח חקלאי והילדים עבדו בחקלאות ביוזמתו של דן ברוך ז"ל. בעקבות זאת הם יצרו גינות גם בחצרות ביתם. בשבתות הייתי נפגש עם רבים מתלמידיי והיינו הולכים לבריכת השחייה, או ל'יער הקטן' ומבלים יחדיו. עד היום רבים מתלמידי נשארו אתי בקשר, מבקרים ועוזרים בשעת הצורך". פרשת מוקדם. מה עשית בשעותיך הפנויות? "התנדבתי בבית התפוצות, תרגמתי והדרכתי קבוצות שדיברו צרפתית. עבדתי ביחידת המחקר ולמדתי לספר את סיפוריהן של הקהילות באלג'יריה ובתוניס. זו הייתה סגירת מעגל בשבילי". ובחיק המשפחה? "אימה של דינה עזרה בגידול הילדים שהיו מאוד קשורים אליה. היא ייסדה את המסורת של אכילת קוסקוס בכל ליל שבת בצוותא. אנחנו ממשיכים במסורת זו בגינתנו הגדולה, אלא שכל אחד מבני המשפחה מביא מאכלים שונים. העיקר שאנחנו מבלים ביחד". Cleah1@walla.com

"אני זוכר את עצמי הולך

3

04/2018 - 250 רעננה

70

למדינה