כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יוני 2018 - גיליון 252

היינו שבעים שנה למדינה...

יהודית הלפר מאת: 

למוסד כפר בתיה הממוקם במערב רעננה, מלאו שבעים שנה וקצת. הכפר נוסד בשנת , אחרי מלחמת העולם השנייה, ככפר לילדים ניצולי שואה. הוא קרוי על שם בתיה גוטספלד 1947 ), נשיאת נשות "המזרחי" בארצות הברית אשר הובילה להקמת כפר הנוער. פגשנו 1966-1890( שניים מהילדים שהתחנכו שם משנת הקמתו של המוסד. אליעזר רבינוביץ וחיה שפירא שיתפו אותנו בחוויותיהם מתקופה זו.

), תושב רעננה, היה 83( אליעזר רבינוביץ כשהגיע למוסד כפר בתיה עם קבוצת 12 בן ילדים ממוסד "משק מוצא" ליד ירושלים. מרבית הילדים ממוסד זה היו ניצולי שואה, רובם מ"ילדי טהרן", שהועלו ארצה בזמן ) מבתי היתומים 1943 המלחמה (בשנת בברית המועצות לשעבר, דרך טהרן, ביחד

עם "צבא אנדרס" הפולני. המבצע התאפשר הודות להסכם בין ממשלת פולין הגולה לבין הבריטים ששלטו אז באיראן. הבריטים הסכימו להעניק לאלף הילדים אשרות כניסה לארץ. אני מבינה שלא נמנית על "ילדי טהרן", אז איך הצטרפת לקבוצה הזו? "בין הילדים ב'משק מוצא' היו אחדים שלא נמנו על 'ילדי טהרן'. אני הייתי ביניהם. הייתי ילד ירושלמי. אני, עם הוריי ובני משפחתי, ניצלנו בעור שינינו מציפורני הנאצים והגענו . סבלנו מחרפת רעב כי לאבא לא היה פנקס 1945 ארצה בשנת אדום (כחבר הסתדרות מפא"י), ולמרות שהיה מהנדס הוא לא הצליח למצוא עבודה. הוריי לא היו מסוגלים לכלכל אותי ולא הייתה להם ברירה אלא לסדר אותי במוסד כדי שלפחות יהיה לי מה לאכול. אחותי הגדולה סודרה ב"מוסד עלייה" ואחי הקטן נשאר בבית". איך הצלחתם להינצל? "אני יליד וינה. עם עליית הנאצים לשלטון והתלהטות האווירה נגד היהודים בגרמניה וגם באוסטריה, אבא הבין , בדרך לא דרך, הוא 1937 מיד שעלינו לברוח. כבר בשנת הביא אותנו לצפון רומניה במטרה לתפוס שם אונייה מנמל קונסטנצה שתביא אותנו באופן בלתי לגאלי לארץ-ישראל. חיינו שם שנתיים ואז, בפרוץ המלחמה, כשהחל שיתוף הפעולה בין הנאצים לממשלת רומניה, הכניסו אותנו, את אבי, אימי ואת ארבעתנו, הילדים הקטנים, למעצר. אבא עבד בעבודות פרך. שהינו שם מספר שנים. כאשר היה ברור שהנאצים עומדים להפסיד את המלחמה, החליפו הרומנים צד ושחררו אותנו. נסענו לתורכיה ומשם ברכבת הנוסעת לקהיר דרך סוריה ולבנון הגענו לחיפה. בארץ, בגיל עשר, הלכתי לראשונה בחיי לבית-ספר".

ילדים רוקדים בכפר בתיה (צילום ארכיון)

איך התנהלו החיים בכפר בתיה? "היינו מאה ילדים. היה לנו מנהל קשוח בשם אנוך. הגישה החינוכית שלו דגלה במתן אחריות לילדים. היה מדריך אחד לכל מספר ביתני מגורים. בכל ביתן גרנו ילדים קטנים וגם בני נוער. הם היו אמורים לטפל בנו, כמו אחים גדולים במשפחה מרובת נפשות. בסך הכול היה בסדר. החדרים היו יפים, בשעות הבוקר למדנו ואחר הצהריים עבדנו במשק החקלאי של המוסד". מה קרה כשפרצה מלחמת השחרור? "רוב המדריכים שלנו גויסו ואז התנהלנו כמעט לבד מחוסר ברירה. באותה תקופה לא ביקרתי בבית חודשים רבים בגלל בלי שום ציון. 13 המצור שהיה על ירושלים. כך עברתי את גיל עד היום לא חגגו לי בר-מצווה". עד מתי למדת בכפר בתיה? "סיימתי שם תיכון, התגייסתי לצבא וחזרתי לעבוד כמדריך. עם סיום לימודיי האקדמאיים חזרתי לכפר בתיה כמנהל ".1958 עד 1953 הכפר. ניהלתי את הפנימייה בשנים וואו! עברת כברת דרך. האם שינית את הגישה החינוכית הקשוחה של המנהל הראשון אנוך? "נקטתי בגישה חינוכית הפוכה לזו של אנוך. מרבית

4

06/2018 - 252 רעננה