כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוקטובר 2018 - גיליון 256

100 הבחור בן אביבה קניג מאת: 

"אני אייזיק טאוב מסובוטיצ’ה יוגוסלביה, ניצול שואה, נמצא בבית נשיא מדינת ישראל. פה, בארץ ישראל, זה ממש חלום". כך חוזר כלא , תושב רעננה. 100- מאמין עדיין אייזיק טאוב בן ה ראובן (רובי) ריבלין הוא מעל הכול נשיא עממי. "עמך" כפי שמתאר אותו טאוב לאחר הביקור. המפגש המרגש נערך בשיתוף בית הנשיא ומשרד העבודה והרווחה לכבוד מלאת למדינה. 70 "אתם דאגתם לעתיד שלנו ושל המדינה במשך עשרות שנים", אמר נשיא המדינה בטקס שנערך בבית הנשיא, "עכשיו הגיע תורנו לדאוג לכם. היום הורדתי את ממוצע שנים 79 הגילאים בחדר הזה, שהרי אני מרגיש ילד בן בלבד ואני שמח להיות אתכם כאן, אזרחי הכבוד של מדינת- ישראל.. חשוב שתספרו לילדיכם את ההיסטוריה שלכם ושל מדינת-ישראל...כל אחד מכם הוא פרק שלם של היסטוריה של ישראל והעם היהודי". לכל אחד מהמשתתפים ניתנה תעודת הוקרה למזכרת. "איזה נשיא יש לנו!", אומר טאוב כשהוא מחזיק את תעודת ההוקרה שקיבל, "נראה כאחד העם, 'עמך', כל כך נחמד וחם." ערב הנסיעה לירושלים לא עצם טאוב עין מרוב התרגשות. הוא קם מוקדם, לבש את בגדי השבת שלו ונסע לירושלים בחברת בתו, דינה טייר. "אימא לא נסעה" מסבירה דינה "כי ההזמנה הייתה מיועדת לשני מוזמנים בלבד מפאת חוסר מקום". יושבת 97 פגשתי את טאוב בביתו ברעננה. אשתו גיטה בת בכורסא מולו. הם מביטים זה בזו בהמון אהבה וחום. ביתם מבריק ומסודר למשעי. על הספות בסלון מונחים בובות וכלבלבי פרווה ונראים כאילו הם מאזינים לסיפורים של בעלי הבית, סיפורים של מלחמות, רעב, ואובדן. "אבל עכשיו אנחנו במדינה שלנו", אומרת גיטה, "אני לא ישנה על הרצפה ולא מבקשת חתיכת לחם. אנחנו בארץ- ישראל" . אני שואלת מי אתה אייזיק? . אבא, 1918 "נולדתי בסובוטיצ'ה שביוגוסלביה בשנת ישראל חיים, היה סיטונאי של שעונים ותכשיטי זהב ואימא פאני הייתה עזר כנגדו. היינו ארבעה בנים במשפחה. עברו עלינו זמנים קשים. המשפחה נלקחה למטהאוזן ומשם לאושויץ. ההורים נרצחו ואילו אני ואחי שרדנו. אחרי המלחמה חזרנו הביתה ומצאנו בבור בחצר כסף וזהב שאימא החביאה, וכמו כל אימא יהודיה היא החביאה גם שומן אווזים כדי שיהיה לילדים מה לאכול. אני, כאח בכור, הרגשתי אחריות על אחי יוסי, וכשהוא חלה בטיפוס והאמריקאים הגיעו עם אמבולנס על מנת לקחת אותו לבית-החולים עשיתי עצמי גם חולה כדי שייקחו גם אותי ואוכל להשגיח עליו". ,1948 אחרי תלאות רבות הגיעו השניים לארץ בשנת התיישבו בגוש עציון, נלחמו במלחמות ישראל. טאוב עבד בבניין הארץ ומאוחר יותר כקבלן. את אשתו גיטה קלופוט 1952 מסלובקיה הכיר במסגרת משפחתית בארץ, ובשנת נישאו. כל תמונות החתונה נשרפו. לימים באה הביתה אישה לעבוד אתם בעיסת נייר והם בחרו לעשות דמויות של

צילום: מוטי בן-ארויה

חתן וכלה. זכר לאותה חתונה. גיטה בת דינה וישראל קלופוט מצ’כוסלובקיה באה אחים ואחיות",אומרת 14 ממשפחה מרובת ילדים. "היינו עלו לארץ ארבעה אחים. מי שלא עלה, 30- גיטה, "בשנות ה לא שרד". היא עצמה הייתה באושוויץ, צעדה בצעדת המוות וגם במחנה אלנדורף. בתום המלחמה ראתה שאין לה לאן לחזור ועלתה ארצה. כאן קיבלו את פניה האחים. לזוג טאוב נולדו שני ילדים, בן ובת. הבן הוא מוזיקאי ילדים. ואילו לדינה טייר, אשת חינוך 2 בטורונטו ולו ילדים. באהבה אין קץ היא 3 בגמלאות, ולבעלה מיכאל יש תומכת ומסייעת להוריה. מה הסוד שלך לחיים ארוכים? "הייתה לי סבלנות", הוא עונה בחיוך, "או אולי זה הגורל או חוש ההומור? אף פעם לא לקחנו דברים ברצינות גדולה מדי. הייתה לנו פה סיסמא בבית 'פה לא בוכים'". "מה שאנחנו עברנו", אומרת גיטה "אי אפשר בכלל להתחיל לתאר, זה היה סבל בלתי אנושי. אבל אחרי כל הצרות בנינו לנו בית ואנחנו חיים בשלווה ובצנעה. סדר היום קבוע. אנחנו מקפידים על שלוש ארוחות ביום, אוכלים מעט, אבל לא מקפידים על אוכל בריא". "בגיל שלהם הם אוכלים מה שאוהבים: נקניק,שותים קולה, ונהנים ממתקים גם. לא נורא. שייהנו. אבא מאד אוהב ממתקים", מספרת הבת דינה. גיטה דואגת לאייזיק ולהיפך. האהבה עדיין שורה בבית הצנוע הזה. "על מה נריב"? שואל אייזיק בצחוק, "גם אם נחפש סיבה לריב, לא נמצא. הכול על מי מנוחות. הלוואי שימשיך ככה". אתה מאמין שאתה בן מאה? "אני לא מאמין שפעם הייתי צעיר", הוא צוחק, "איך עובר הזמן.." Kenig1@bezeqint.net

9

10/2018 - 256 רעננה