כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - פברואר 2019 - גיליון 260

"ברצוני לספר לך סיפור אישי השזור בסיפור לאומי" אמר לי פנחס ברטוב המתגורר ברעננה והיה בעברו מנהל בית ספר "ברטוב" (על שם ישעיהו ברטוב). פנחס ברטוב סיפורו של

לאה קליין מאת: 

"נולדתי באלג'יריה", מספר פנחס, "למדתי בבית הספר 'ליסה-דומל' בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה. ביתספר זההואמבצר ענקהכולל גן ילדים, ביתספר

על עצמנו כמשימה לחקור ולמצוא את קברו. הרעיון היה לפנות לרב הצבאי שהיה אז גד נבון, ולהציג לו שאלות. . אנשים 13:30 הרב קבע לי תור לשעה 13:15 רבים חיכו לרב מהבוקר. בשעה קרא הרב בדחיפות למזכירתו שתביא את הנהג עם רכבו כי הוזמן לישיבה דחופה. אני הייתיאחרון בתור ואמרתי למזכירה שיש לי רק שאלה אחת והיא דחופה. 'שייכנס', אמר הרב. 'אני

עממי, תיכון ופנימייה לילדי חוץ. בבית-ספר זה למדו כל ילדי העילית – ערבים בני מיליונרים אצילים, צרפתים בני קצינים, ילדים של פקידים בכירים בעלי אחוזות וגם יהודים. בזמן מלחמת העולם השנייה גורשנו – אנו היהודים - מבית תלמידים יהודים 13 חזרנו לכיתה בה היינו 1943- הספר וב תלמידים. והנה, יום אחד מגיע אלינו תלמיד 35 בכיתה של חדש ושמו אנדריי הלימי, תלמיד בעל מראה מכובד, משכיל. תחילה התבודד ולא התחבר עם ילדי הכיתה. לי יש עין חדה. התקרבתי אליו. הסתבר שהיה יהודי ומיד התחברנו. הוא הרגיש שאני ציוני. שוחחנו הרבה על הישוב העברי, על נושאים ציוניים ועל טרום מלחמת העצמאות. בשיחותינו סיפר לי שאביו הוא רב הכפר ממנו הגיע. במשך כל הלימודים אנדריי היה התלמיד המצטיין. חיבוריו נקראו בכיתה על ידי המורים. הוא סיפר לי שהוא גם כותב שירים ואף הראה לי את מחברת שיריו. בחג המולד הייתה חופשה, וכל ילדי הפנימייה חזרו 1947- ב לכפריהם מחוץ לעיר קונסטנטין. הייתי בטוח שגם אנדריי חזר לכפרו. אך לאחר יומיים פגשתיו ברחוב בקונסטנטין כשאני הולך ומטייל עם חברתי דינה–אשתי כיום. התיישבנו ושוחחנו רבות. שאלתיו מדוע לא חזר לביתו והוא ענה לי תשובה לא כל כך ברורה: 'אני חוזר לשלי. הרשו לי לחבק אתכם ולהיפרד בנשיקה'. דינה ואני נעמדנו בפה פעור – מנהג נשיקות פרידה לא היה נהוג אצלנו. הוא נישק ומיד הלך. בערב, דפקו על דלת ביתי שני שוטרים ושאלו אםאני מכיר בחור בשם אנדריי הלימי. עניתי בחיוב. 'מתי ראית אותו לאחרונה?' המשיכו לשאול. באותו רגע הבנתי שאני צריך לשקר. 'קרה משהו?' שאלתי. הם לא ענו, רקאמרו: 'אםתהיה לך ידיעה, אתה חייב ליצור קשר אתנו'. הבנתי שהוא נעלם ומאז לא ראיתיו. עלינו, דינה ואני, ארצה, נישאנו וחגגנו ירח 1950 בשנת דבש. מאז ניסיתי לחפשו בארץ, לחקור ולמצוא אולי פרטים אודותיו. למזלי, פגשתי באחד הימים בחור מאלג'יריה שהיה שליח המוסד ושאלתיו האם שמע או הכיר בחור בשם אנדריי הלימי. 'אנדריי הלימי?..' הוא אמר 'אני זייפתי את ניירותיו והעברתי אותו מישראל לצרפת. שם, עם רבים כמוהו, עבר אימון צבאי מיוחד בבסיס צרפתי. הוא חזר לארץ, נלחם כאן ושמעתי שנפל במלחמה'. מאותו הזמן חיפשתי את קברו. כל יום זיכרון לקחתי את משפחתי ונסענו מהצפון לדרום לראות אנדרטאות של חיילים ואולי נראה על אחד מהם את שמו. הוקמה עמותה למורשת יהודי אלג'יריה ולקחנו 90- בשנות ה

צילום: מוטי בן-ארויה צילום: מוטי בן-ארויה

מקונסטנטין' אמרתי לו 'חבר כיתתי נפל בקרב ואני מחפש את קברו. שמו אנדריי הלימי...' השתרר בחדר שקט כבד, דממה ארוכה והרב פרץ בבכי מר. אני אמרתי איתו 'קריאת שמע', אמר הרב. לאחר שהתאושש שלח את המזכירה והנהג ונשאר אתי שעה ארוכה. 'גם אני הייתי בקומנדו הצרפתי' סיפר הרב, 'שירתתי במחלקה עם אנדרי שהיה סגן משנה". הרב סיפר לי רבות על הקומנדו הצרפתי. הוא סיפר שצעירים צרפתיים מתנדבים הוכשרו בבסיס צרפתי אימון צבאי קשה ונשלחו לעזור למדינה. מפקד הקומנדו היה צרפתי קתולי שנבחר על ידי דה-גול והוא עלה עם החיילים לישראל. מקום האימונים היה בקיסריה. 'חיילים אלו לא לבשו מדי צה"ל והפקודות היו בצרפתית. הן לחמו במקומות רבים. הלימי השתתף בקרבות רבים בצפון הנגב. אחרי הקרב בבאר-שבע במצפה על אחת הגבעות, נהרגו תשעה והוא ביניהם. 'אני', ממשיך הרב נבון, 'הייתי צריך לעלות לאותו מצפה להחליף אותו. הם נקברו בחלקה הצבאית של רביבים. לרגלי המצפה יש שלט, דגל צרפתי, דגל ישראלי ושמות הנופלים'.

"זה הסיפור האישי על חבר כיתה, גאון שבלט בכול, שנהרג ולאחר שנים שחיפשתיו מצאתי את מקום קבורתו. 19 בן תקוותי שרבים יעלו לקברם של הנופלים בימי הזיכרון ופרשת הקומנדו הצרפתי תילמד ותיוודע. כיום, כשאני בגמלאות, אני נוסע למקומות שונים בהם אני מספר את סיפור הקומנדו הצרפתי." Cleah1@walla.com

9

02/2019 - 260 רעננה