כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - מרץ 2019 - גיליון 261

במאי: אסגאר פרהאדי / "כולם יודעים" שחקנים: פנלופה קרוז, חוויאר בארדם, ריקרדו דארין מלכה מהולל מאת: 

סרט

חשבתי שמדובר בטעות. אסגאר פרהאדי הוא במאי איראני ידוע, ואף זכה פעמיים בפרס האוסקר, תחילה על סרטו הנפלא 'פרידה', ואחר כך על הסרט 'הסוכן'. מה לו ולסרט ספרדי, המצולם באזור הכפרי של ספרד, הדובר ספרדית, ומשוחק על ידי שני שחקנים ספרדיים ועוד אחד ארגנטינאי? התשובה גלומה בתחום מומחיותו של פרהאדי. האיש, שגם כתב וגם ביים את הסרט, ידוע ביכולתו

לבנות קונפליקטים משפחתיים מורכבים שיכולים להתרחש בכל מקום בעולם ובכל סוג של חברה. היצר האנושי, הנפש האנושית והמוח האנושי מדברים בשפה אחת, שפה גלובלית. קנאה, אהבה, רכושנות, סודות, רכילות, נדיבות – כל אלה מצרכי מכולת המצויים בסל המשפחתי בכל מקום בעולם. השאלה היא מה רוקחים איתם? לאורה (פנלופה קרוס הנהדרת) וילדיה מגיעים מבואנוס איירס, שם הם מתגוררים, לחתונתה של אחותה בעיירת ילדותן – מקום קטן וציורי באזור הכפרי של ספרד, מוקף ביקבים, שבו כולם מכירים את כולם. בעלה של לאורה (ריקרדו דרין) נשאר בארגנטינה מסיבות שמתבררות בהמשך. החתונה, כמו שמצופה מחתונה ספרדית, מלאת שמחה ואנרגיות. היא מתרחשת בווילה עתיקה ויפה בנוכחות כל בני המשפחה והחברים. האלכוהול זורם כמים והאוכל המוגש מעורר תיאבון. האורחים רוקדים ועולזים, ובכל הזמן הזה הצופה מצפה שיקרה משהו, כי לאורך כל הדרך מפוזרים רמזים לכך שהנה זה קורה. וזה אכן קורה. פאקו (חאוויאר ברדם) הוא אהוב נעוריה של לאורה, והוא מתגייס לסייע בפיתרון המשבר. אלא שבדרך מתחילים לצוץ כל מיני סודות שהיו קבורים עמוק במשך כל השנים. "הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא הזיקה הנוצרת בין הסרט ובין הצופה. כל צופה יכול להפוך, בדרכו, את הסרט לשלו." אמר פעם פרהאדי ובכך טמונה התשובה לשאלה: למה ספרד? כי ככה. כי משפחות יש בכל מקום והיכן שיש משפחה יש גם מלוא החופן ומלוא המיגוון רגשות ויצרים, והם דומים בכל העולם. אולי זה מה שרצה פרהאדי להביע, ואולי לא. מכל מקום, הסרט שמתחיל כטלנובלה משובחת עושה תפנית לסרט מתח וחוזר לקראת הסוף להיות טלנובלה, אבל מהסוג שלא רוצים שתיגמר. פרהאדי, אחרי הכול, הוא במאי של אוסקרים. Mehulal2@netvision.net.il

/ א.ב. יהושע "המנהרה" יהודית הלפר מאת: 

ספר

בגמלאות, ורעייתו דינה מתבשרים על ידי נוירולוג אליו הגיעו 72 צבי לוריא, מהנדס דרכים בן לאחר סריקת אונות מוחו, שלוריא מתחיל תהליך אטי של שיטיון (דמנציה). הרופא מדרבן את המהנדס להמשיך את חייו כרגיל ולא לתת למחלה לשלוט בו. אשתו, אשר עדיין עובדת במשרה מלאה כרופאת ילדים בבית החולים, מעודדת אותו במאמציו. בתו ובנו, שניהם נשואים והורים לילדים, מודאגים יותר, ועוקבים אחרי התפתחות מחלת אביהם. לוריא מתחיל להסתגל למצב ונוטל לעצמו חירות שלא היה רגיל אליה בעבודתו, טרם צאתו לגמלאות. הוא מסתבך עם המשטרה בנהיגה לא חוקית, נוסע בטרמפים עם נהגים משונים ונהנה מהחירות הפתאומית לה זכה.

תכנון כריית המנהרה במהלך בניית כביש סודי עבור הצבא, הוא הצעה שהוצעה ללוריא, כסיוע לאחד המהנדסים הצעירים בחברה בה עבד, והיא מיועדת כדי לעקוף גבעה דו-דבשתית שעליה מסתתרים שלושה שוהים בלתי חוקיים באזור מצפה רמון. ההצעה לתפקיד "עוזר ללא שכר", הייתה רעיון של דינה אשתו כדי לתת לבעלה, שהיה מהנדס בכיר בחברה, תחושה שהוא עדיין מסוגל להועיל. הספר לא רק שאיננו מדכא, אלא להיפך. הוא רצוף הרפתקאות משעשעות שעובר לוריא, וכתוב בחוש הומור האופייני ליהושע. למרות ההרפתקאות השונות שהוא עובר, שחלקן קורות לו בהשפעת השיטיון וראייה לא נכונה של המציאות, ברגע האמת, כשאשתו הרופאה סובלת מחום גבוה שלא יורד ומבלבול חושים, הוא מזמין אמבולנס שמסיע אותה לבית החולים ובכך מציל את חייה. האהבה בין שני בני הזוג המבוגרים מורגשת כחוט השני בין דפי הספר. יש להניח שבתיאור האהבה הזו, הוא מתרפק על זיכרון רעייתו, איקה, אותה איבד ) אהובה אינסופית". הספר נכתב גם בהשראת חברו 1940-2016( שנתיים לפני שיצא הספר לאור. את הספר הקדיש יהושע "לאיקה שלי הקרוב של יהושע, סופר ידוע, שסבל משיטיון בשנותיו האחרונות. Yehudit_helfer@walla.co.il

15

03/2019 - 261 רעננה