כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אפריל 2019 - גיליון 262

גבינה בולגרית וחצילים מאיר גרוסמן מאת: 

". התרוממתי מהכיסא, 3 לעמדה 17 "מספר , אמרתי 'בוקר טוב' לאשה 3 ניגשתי לעמדה שישבה בעמדה והתישבתי מולה. האשה מלאת הגוף, בשנות החמישים לחייה, אחזה חצי סנדביץ' בידה כאשר החצי השני ממלא את פיה עד אפס מקום. חששתי שהאשה עלולה להיחנק מהסנדוויץ', אך היא היתה חזקה ולאחר מאבק בלתי מתפשר היא חנקה אותו ובלעה אותו כל עוד נשמתה בה. נשמתי לרווחה. גם האישה נשמה. היא הושיטה ידה לכוס מים שהיתה מונחת סמוך לצג המחשב ולגמה לגימה קצרה. "אוףףף" פלטה באנחת רווחה, "כמעט נחנקתי. בוקר טוב" נעצתי עיני בחצי הסנדביץ' שנותר בידה ורעב פתאומי אחז בי. האשה הניחה את חצי הסנדוויץ' על ערימת טפסים שהיתה לידה ונעצה עיניה בצג המחשב. אני מביט בסנדוויץ' ועיניה תקועות בצג המחשב. לאחר שניות ארוכות הבחינה במבטי הערגה ששלחתי לעבר הסנדוויץ' ומיהרה לעטוף אותו בשקית ולהחביאו באחת המגירות שבשולחנה. "אני מצטערת. הייתי מאוד רעבה, עשיתי בדיקת דם והייתי בצום מאתמול בערב" "זה בסדר", עניתי, "תגמרי את הסנדוויץ', אני לא ממהר". "אני אגמור אותו עוד מעט. במה אוכל לעזור לך, אדוני?" "אני מחפש עבודה", אמרתי בקצרה. לא הייתי צריך להתאמץ הרבה כדי להיראות מסכן וכהרף עין הפכתי את פַּנַיי לאחד שזקוק לחיבוק או לכל הפחות לרחמים. לא נראה לי שהאישה תקום מכיסאה, תבוא לקראתי ותעניק לי חיבוק ממושך של אמא'לה אבל ייתכן שהיא מסוגלת לרחם. בעצם, רוב בני האדם מסוגלים לרחם, אפילו נהנים לרחם. לרחם לא עולה כסף ובנוסף זה מאוד לסוּפֶּר הולכים עם כסף – לא עם רחמים. "זו הפעם הראשונה שלך בלשכת העבודה?" "כן, מעולם לא הייתי פה". "אם כך אדוני, אני זקוקה לפרטים האישיים שלך. אחרי זה האישה הפנתה מבטה לעבר צג המחשב וזה נתן לי זמן פנוי להיזכר בחצי הסנדביץ' שנעלם לו במגירה השניה מלמעלה. "שם פרטי?" "מאיר" "משפחה?" "גרוסמן" אנושי. האמת היא שלא הייתי זקוק לרחמים. אין לי מקום בכיסים לכל כך הרבה רחמים. אני פותחת לך תיק ואז נוכל להתקדם". "מצוין", אמרתי, "את יכולה לרשום".

האישה בהתה דקה ארוכה בצג המחשב ואז הפנתה מבטה אליי. "המחשב לא מקבל את זה. זו הכתובת של עיריית תל-אביב" "נכון מאוד, אבל רק שם אפשר למצוא ."2 אותי, בחניון מינוס

סיפור

"רגע, אני לא מבינה. אין לך בית?" "היה לי בית אבל הפסדתי אותו". "הפסדת בית?" "במשחק קלפים". "בקלפים?!" "הלכתי על כל הקופה כי היה לי פוּל אָס, אבל 'אכלתי' אותה כי ליעקב היו ארבע עשיריות". האישה החלה לנוד בראשה מצד לצד כאילו אומרת, "אוי ואבוי, איזה מסכן יושב מולי, אבל הוא כזה נחמד, מה אני עושה איתו?". "טוב, בא נמשיך. מה שם האב?" "דוד". "תאריך לידה?" ."1.2.1948" היום, נכון?" 50 "אוי, אז אתה בן "אוי, נכון. שכחתי". "מזל טוב". "תודה". "יופי, בינתיים זה מספיק. תגיד לי בבקשה מר גרוסמן במה..." "מאיר. אני מעדיף שתקראי לי מאיר". "מצוין, מאיר, לי קוראים נחמה ואני אטפל אישית בתיק שלך". "יופי נחמה". "תגיד לי, מאיר, אני ממש רעבה, איכפת לך אם אני אגמור את הסנדוויץ' שלי?" "ממש לא, יש פה מזנון? גם אני הייתי מכניס משהו לפה". "אין פה מזנון. זה סנדוויץ' שאני עשיתי, גבינה בולגרית וחצילים. היום הבאתי שניים, רוצה אחד?" "את רצינית?" נחמה הושיטה ידה למגירה הראשונה ואמרה "מעולם לא הייתי יותר רצינית". "זה במגירה השניה". "כן, התבלבלתי" היא שלפה מהמגירה סנדוויץ' עטוף בשקית ניילון והגישה לי אותו. "קדימה, מאיר, תפתח ותאכל, אני הולכת להכין לנו קפה". meirgrossmann@gmail.com "אני לא מאמינה, שיחקת פּוׂקר על הבית?" "כן, אבל הפסקתי, עכשיו אני רק ממלא לוטו".

"תעודת זהות?" ."007879001" "כתובת?" , תל-אביב" 69 "אבן גבירול

19

04/2019 - 262 רעננה