כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יוני 2019 - גיליון 264

דקירה של מחט סינית גם סקרלט אוהרה, הדמות המיתולוגית מ"חלף עם הרוח", וגם שיבטה טויו, המשוררת היפנית, לא המציאו את הרעיון, אבל שתיהן בהחלט היטיבו לבטא אותו. כשרט באטלר עוזב את סקרלט הבוכייה היא מתעשתת במהירות מפתיעה ואומרת: אחרי הכול, מחר יהיה יום , קראה לספר שיריה: 102 חדש". שיבטה טויו, שהלכה לעולמה לפני שנים ספורות והיא בת "הבוקר בא תמיד". מלכה מהולל מאת: 

הספרות בפרט, אך כתיבת שירה נעשתה חלק בלתי נפרד . ספרה הראשון פורסם 90 מיומה רק לאחר שחצתה את גיל , ונמכר ביותר ממיליון וחצי 98 , כשהייתה בת 2010 בשנת עותקים ביפן. ספרה השני כבר פורסם אחרי מותה. שירה חפר, הבעלים של ההוצאה לאור "לוקוס" היא זו שנתקלה במקרה בשירתה של טויו בעיתון "הגארדיאן" האנגלי והתאהבה בה ממבט ראשון. "בדרך כלל אין לי ציפיות משירה, אבל פה לא יכולתי לוותר". פניתי לעורכת השותפה שלי, הדס גילעד, שהיא בעצמה משוררת ועורכת, וניסיתי לעניין אותה. היא זו שהכירה לי את ד"ר איתן בולוקן, מומחה גדול לתרבות היפנית ומתרגם בחסד עליון. התברר לי שהוא היה ביפן בדיוק כשפורסם הספר. הוא ניסה לתרגם אותו פה בארץ, אבל נדחה על ידי הוצאות לאור שפנה אליהן. הסוף היה עבודה מופלאה שלו בשיתוף עם הדס גילעד וספר שירים קטן שנמכר במספרים גדולים יחסית לספרות שירה". מה סוד הספר? "אחד המאפיינים של השירה היפנית היא ככותם (מלשון ככה) של הדברים. זוהי שירה ברורה לכל אדם, לא קודרת מדי, לא טעונה מדי וגם לא עליצה מדי. על כל דבר מסתכלת טויו מנקודת מבט עמוקה של קבלה, הכלה של השפע שהסביבה מציעה, של הנאה מהרגעים הקטנים האלה שיש לכל אדם. בצד הכרת התודה שלה יש גם געגוע. יש אנשים מעצבנים, אבל היא לא מטביעה את הקשיים בסנטימנטים של פרו. אין פה אנטי ואין פה פרו. יש פה ככה זה, ואת הככה זה היא מפליאה לתאר". איך היית מתארת את שירתה? "שיבטה טויו היא זקנת השבט. יש בה חוכמה ואינטליגנציה

כשבנה 92 הייתה בת שיבטה טויו יחידה בא לבקרה בבית-האבות בו התגוררה בעשרים השנה האחרונות לחייה והעניק לה מתנה, מחברת ריקה עם עט. "תכתבי שירים" אמר לה, וכך בדיוק היא עשתה. כתבה שירים שאינם מצייתים לשום כללי משקל או חריזה או מסורת יפנית. מאידך מחוברים השירים בסגפנותם אך בדיוקם להוויה ולתרבות היפנית.

הבוקר בא תמיד שיבטה טויו

לפני שנרדמה בלילה היו עולים לה רעיונות שמיד העלתה על הכתב, ובבוקר ניסחה אותם בסגפנות היפנית הידועה. כאילו לקחה פיסת פרוזה בלתי מעובדת וזיקקה אותה לכלל שירה בשורות הכי קצרות אפשריות ובמספר המילים המינימאלי האפשרי.

אימא עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי בַּת תִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם, ָהַגִּיל בּוֹ מֵתָה אִמִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלֶיה בְּכָל פַּעַם שֶׁבִּקַּרְתִּי אוֹתָהּ בְּבֵית הָאָבוֹת ּכָּאַב לִי לְהוֹתִיר אוֹתָהּ לְבַד מֵאָחוֹר הִיא נָהֲגָה לְלַוּוֹת אוֹתִי בְּמַבָּטָה בְּדַרְכִּי חֲזָרָה

, בת יחידה להוריה, בעיר 1911 שיבַּטה טוֹיוֹ נולדה בשנת מצפון לטוקיו למשפחה אמידה של סוחרי אורז, אלא שאביה העצל התרשל בעסקיו ודרדר את המשפחה כמעט לפת לחם. בגיל עשרים נישאה לאדם אלים והתגרשה ממנו לאחר חודשים ספורים וחזרה לגור עם הוריה. היא התפרנסה מעבודה במסעדה ושם הכירה את בעלה הטבח, ויחד ניהלו מסעדה. קנאיצ'י, בנם היחיד, 33 לו נישאה בגיל נולד והם קראו לו כך משום ש"בריאות היא מעל לכול", כך כתבה באחרית דבר לספרה...

כל חייה נמשכה שיבטה אל עולם האמנויות בכלל ואל

6

06/2019 - 264 רעננה