כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - ספטמבר 2019 - גיליון 267

שגית אמת "ימים לראות" /

ספר

יהודית הלפר מאת:  סופי היא רווקה בת שלושים ואחת, עיוורת מלידה העובדת כמרכזנית בחברת ביטוח, ונוסעת כל בוקר בשני אוטובוסים למקום עבודתה. תומס, מקל ההנחייה שלה, מלווה אותה בבטחה בכל צעדיה. את שנות נעוריה העבירה סופי בפנימיית "נווה אור" ללקויי ראייה. היא התייתמה מאימה והתגוררה עם אביה בחיפה עד שנאלץ לברוח מהארץ עקב פשיטת רגל. כשעמדה לעזוב את הפנימייה, קיבלה סופי את הצעת חבריה הטובים, ניצן ושאול, לשכור יחד דירה. שריפה בדירה, כמו גם סיפור אהבה שניצת בין ניצן ושאול, הובילו את סופי למגורים עם סבתא גניה.

חייה משתנים עם כניסת שכנים חדשים לבניין. בן השכנים, שלומי, נשוי בן ארבעים ואב לשניים, עובד עם אביו בחברת הובלות ומגיע מדי יום לבית הוריו לארוחת צהרים. בתחילה הוא נרתע מהבחורה שלא רואה, אך במשך הזמן נרקם בין השניים סיפור אהבה. שלומי והסובל מפוסט טראומה עקב תקרית קשה שחווה בצבא, מוצא אצל סופי אוזן קשבת והבנה עמוקה, מה שאין הוא מוצא אצל אשתו ענתי. הוא מטפל יפה בילדיהם, אך מתחמק בכל הזדמנות מלהימצא עם אשתו ביחידות. סופי מנסה לשווא להסתיר מסבתה את הרומן האסור. רק עכשיו מבינה גניה מדוע מסרבת סופי לקבל את הצעתה של העובדת הסוציאלית ליטול חלק במפגשים קבוצתיים עם צעירים לא רואים כמוה. שגית אמת הסופרת למדה משחק ומחזאות, ואף כתבה מחזות ושיחקה, אך הכתיבה משכה אותה תמיד. ספרה הראשון לנוער "השחר של גאיה", על נערה המתמודדת עם מחלת הסרטן זיכה אותה בפרס "זאב" לספרות ילדים ונוער. הספר מבוסס על סיפורה האישי. אמת מנחה קבוצות לכתיבה יוצרת (קבוצה שזכיתי להשתתף בה – י.ה.) וגם מנחה סופרים צעירים בראשית דרכם הספרותית. "ימים לראות" הוא ספרה הראשון למבוגרים. איך ומדוע הגעת לכתוב על צעירה עיוורת? "עניין אותי לכתוב על אנשים עם מגבלה ולהראות שבאנשים אלו יש עוד קווים באישיותם מלבד המגבלה, למרות שהיא זו שבולטת לעין". והסבתא בסיפור, שנשמעת כל כך אמיתית, היא הסבתא שלך? "לגמרי", היא מחייכת, "תיארתי בדיוק את הסבתא שלי, ניצולת השואה, איתה גרתי תקופה מסוימת ואהבתי אותה מאוד". לצורך כתיבת הספר ערכה אמת תחקיר מעמיק על העיוורון ובמיוחד למדה ממרגלית טובי, עיוורת מלידה, כותבת ומספרת סיפורים. כשיצא ספרה של אמת לאור, הוא זכה למחמאות רבות מצד קוראים, וטובי אמרה לה: "לא הייתי מנחשת שאישה רואה כתבה כך על עיוורת מלידה", "וזו הייתה מחמאה ענקית", אומרת הסופרת. Yehudit_helfer@walla.co.il

/ "עורב לבן" בימוי: ראלף פיינס

תסריט: דייוויד הייר

סרט

שחקנים: אולג איבנקו כרקדן הבלט רודולף נוריייב, והרקדן האוקראיני סרגיי פולונין כחברו לחדר יורי סולוביייב. מלכה מהולל מאת: 

כבר בתמונת הפתיחה של הסרט מקבלים תשובה לשאלה: מהו עורב לבן? עורב לבן, במיוחד במקרה של רקדן הבאלט הרוסי האגדי, הוא עוף אחר. הלבקנות שלהם מקשה עליהם להתמודד

מול טורפים בטבע, התנהגותם יוצאת דופן, ופעמים רבות היא גם גובה מהם מחיר גבוה. בהשאלה לבני אדם מדובר באנשים שלא רק התנהגותם שונה אלא גם כל סולם הערכים והעקרונות שלהם אינו תואם את סביבתם. כזה היה נורייב. האיש הזה, ששינה את תפקיד הרקדן הגבר במחול הקלאסי העולמי, נולד לחופש, ולא יכול היה לקבל על עצמו את כבלי המשטר הקומוניסטי. הוא נולד למשפחה ממוצא טטרי ברכבת הטרנס סיבירית סמוך לעיר אירקוטסק. הוא למד בלט בלנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) והצטרף ללהקת קירוב כרקדן מוביל, אבל מעולם לא הלך בתלם הסובייטי, ותמיד מתח את הגבולות. כשהבין בחושיו החדים כי הדרישה היא להחזירו הביתה ממסע הופעות בפאריס, במקום להמשיך עם הלהקה ללונדון, הוא מחליט בהחלטה של רגע להיעזר בידידתו מהמערב כדי לערוק. העריקה הייתה דרמטית ביותר ותפסה את כותרות כל עיתוני העולם. בתחילה רקד נורייב בלהקת הבלט הצרפתית "דה קוואוס" ומשם עבר ללהקת הבלט המלכותי של לונדון שם רקד רבות עם מרגוט פונטיין. הסרט מנסה לכסות את כל התקופות, בזה חוזקתו אך גם חולשתו, בחזקת תפסת מרובה לא תפסת. מירב תשומת הלב ניתנת לסצנת העריקה שאכן מבויימת בכישרון ומעוררתמתח למרות הסוף הידוע. קטעי המחול נפלאים, כמו גם הצגתו של נורייב כעורב לבן שקבלתמרות היא פשוט מעל לכוחותיו. עם זאת ישנםקטעיםמעטאטייםמדי שלא לומר משעממים. מומלץ לראותאת הסרט גם בשל סיפורו של אומן בסדר גודל כמו של נורייב בתקופת מסך הברזל, וגם בשל ריקודו הנהדר של אולג איבנקו, המגלם בכישרון רב את האיש והאגדה. Mehulal2@netvision.net.il

14

09/2019 - 267 רעננה