כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - ספטמבר 2019 - גיליון 267

ילדים בנתיבי הבריחה סיפורם של הילדים שהוסתרו במנזרים או אצל משפחות נוצריות במלחמת העולם השנייה.

יהודית הלפר מאת: 

קירות אולם ההרצאות של "יד טבנקין" ברמת אפעל רטטו והדמעות לא חדלו לנצנץ בעיני כל משתתפי כנס "הילדים" שניצלו במלחמת העולם השנייה בזכות הסתרתם במנזרים או אצל משפחות נוצריות. "שאו ציונה נס ודגל" שרו "ילדי המנזרים", כיום בסביבות שנות השמונים לחייהם, בניצוחה של המוזיקאית נוגה אשד, המנצחת על מקהלות השרות את השירים של פעם. את השיר הזה ורבים אחרים למדו הילדים ממדריכיהם אשר ליוו אותם וטיפלו בהם בבתי הילדים אחרי הוצאתם מהמנזרים. מרבית המשתתפים הגיעו לכנס נרגשים מאד, בתקווה לפגוש מישהו מהימיםההם, או לפחותלמצואאתעצמםאו אתחבריהם, באחת התמונות שהוצגו בשתי התערוכות שהוצגו במקום: " החיים שאחרי- בית הילדים באינסדורף" ו "בנתיבי הבריחה". ד"ר הכנס אורגן ע"י "עמותת מורשת הבריחה", בראשותה של , בשיתוף עם "ידטבנקין", המרכז התיעודי של התנועה מירי נהרי הקיבוצית, מרכז "מורשת" להוראת השואה ו "יד יערי", הארכיון של "השומרהצעיר". ד"ר נהרי, שפתחהאתהכנס, הביעההשערה שעד עתה לא עלה באתוס הישראלי נושא הילדים שהוסתרו וחייהם אחרי שהוצאו משם, בגין הזיכרונות הטראומטיים שחוו הילדים הללו, זיכרונות אשר רצופים "חורים" רבים. , כיום יו"ר "מורשת", היה בן תשע כשהוריו העבירו יעקב גוטרמן אותו למשמורתו של איכר פולני, בחזותם את האפשרות שהם לא ישרדו. ואכן, לימים נרצחו הוריו בשואה. יעקב הקטן עבד אצל האיכר כרועה פרות והתחפש לנוצרי. הוא ידע בעל פה את כל התפילות הנוצריות, אך בתוך תוכו ידע שהוא יהודי. מאוחר יותר הוא הועבר למנזר. כאשר בישרה לו הנזירה שהוריו נרצחו ובאותה נשימה היא הציעה לו להיטבל לנצרות, הילד סרב, אף שלא היה דתי, וענה לה בבכי: "נולדתי יהודי ואני רוצה להישאר יהודי". "היינו ילדים שבגרו טרם זמנם", אמר גוטרמן בכנס, והיושבים באולם הנהנו בראשם לאות הזדהות עם דבריו. ) היא 81( לאה בלינט משתתפת נוספת בכנס, ההיסטוריונית ירושלמית "ניצולת מנזר", כהגדרתה, הובאה למנזר בהיותה שהצילה ילדים מטילדה גטר בת ארבע, ע"י הנזירה הפולנייה רבים, באוספה אותם מתוך המשפחות או אפילו מהרחוב. היא

מירה ברק עם אימה המאמצת

החביאה אותם במנזרים וכך הצילה את חייהם. לאחרונה הוקם בוורשה מוזיאון לחסידי אומות העולם הקרוי על שמה. "עד לפני עשר שנים לא דיברתי" סיפרה בלינט בכנס "אך בסופו של דבר החלטתי לספר למשפחתי ולכל מי שמוכן לשמוע את כל מה שעברתי בילדותי. אני מכירה ילדי מנזרים, אשר סובלים עד היום מפוסט טראומה ועד היום מסרבים לדבר על חוויותיהם מהתקופה הזו". בלינט זוכרת בבהירות את חוויותיה מהמנזר, "בסך הכול היה לנו טוב שם, אך חיינו במשטר. בגיל חמש כבר קילפתי תפוחי אדמה. בגלל שקילפתי עבה מדי נתנו לי לאכול את הקליפות, אך בסופו של דבר העבירו אותי לתפקיד אחר". על הוצאתה מהמנזר סיפרה בלינט: "יום אחד, בהיותי בת שבע, הגיעה אישה שטענה שהיא בת דודה שלי. היא הוציאה אותי מהמנזר והעבירה אותי לבית ילדים יהודי ליד לודז'. עד אז לא ידעתי שאני יהודיה. בבית הילדים תליתי תמונה של ישו מעל המיטה והמשכתי להתפלל אליו בדבקות, עד שיום אחד החליפו לי את תמונת ישו בתמונתו של

8

09/2019 - 267 רעננה