כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה נובמבר 2019 - גיליון 269

שלוש X בן תשעים לכוח שלמה בינשטוק מאת:  חזנים ישראלים נוהגים לנסוע מדי שנה בתקופות החגים לקהילות היהודיות ברחבי העולם. כולם יוצאים מורווחים – הזיקה בין הקהילות לארץ-ישראל מתחזקת, והחזנים , הוא אחד 90 זוכים לשליחות משמעותית שגם הנאה ושכר בצידה. שלום שפירא, כבר בן מהחזנים האלה. שירתו הערבה ושמיעתו האבסולוטית לא נפגעו כהוא זה בחלוף השנים.

כיצד הגעת לחזנות? "עם תום לימודיי בישיבה למדתי פיתוח קול אצל זמר האופרה ויטוריו ויינברג. תחילה עברתי לפני התיבה בתפילות השבת ולעיתים אף התכבדתי בקריאת התורה וההפטרה ואחר כך בתפילת המוסף. כשהפכתי לחזן מקצועי, זכיתי מדי שנה בחוזה עם מלונות או בתי כנסת לתפילות הימים הנוראים. התפללתי ברמת-גן, בגדרה ובחיפה. לפעמים הצטרף אלי גם בני

לי חולצה לבנה חדשה לליל הסדר ונעניתי בשלילה. בזמן הסעודה חיכיתי לרגע המתאים ופצחתי בשיר שחיברתי: "הבט משמים וראה- יש לי חולצה חדשה? לא ולא, לא ולא- יש לי טלאי על טלאי על טלאי...הבט משמים וראה". היצירתיות שלי הפכה את הסיטואציה לשיר מחאה הומוריסטי שהפתיע והעלה צחוק על פני כולם. אני זוכר שבגיל שלוש עשו לי 'חלקה' והתחלתי ללמוד ב'חדר' שבשכונה. בגיל תשע עברתי ללמוד בתלמוד תורה ואחר כך המשכתי לישיבת חב"ד שבראשות אבי, שם למדתי , ושם גם קיבלתי סמיכה שאפשרה לי לכהן כרב 18 עד גיל בארץ ובעולם. אני זוכר גם שסופר לי ששם המשפחה שלנו השתנה. בהתחלה קראו לנו ז"ק אבל כשהילדים מסביב צחקו על השם וקראו לנו שק, אבא החליט לשנות את שם המשפחה לשפירא שפירושו בארמית יפה". האם אתה זוכר חוויות הקשורות למשפחתך כשהיית צעיר? "אני זוכר את סבתא לאה שהתגוררה ב'בתי אונגרין'. הייתי נוהג ללכת אליה עם אחי בימי שישי כדי להביא לה בקבוק קפה חם. כדי לשמור על חומו היא הניחה אותו תחת הכר והקפה נשאר חם עד הבוקר. נהגתי לעלות אליה גם אחרי תפילות השבת או במוצאי יום הכפורים כדי להתכבד בקפה . סבתי מצד אבי, 18 ועוגה. סבתא לאה נפטרה כשהייתי בן גנשא, נהגה לסעוד איתנו בשבתות. אהבתי במיוחד את גרעיני האבטיח והמלון שהיא הייתה קולה על הפתילייה וכל . שנה 24 אחד בתורו קיבל חופן חם. סבתא נפטרה כשהייתי בן לפני כן נפטרה אימי, קיילה, שהייתה אישה שקטה וצנועה, והיוותה דוגמה לאורך רוח, שלום וטוב לב. כשחלתה טיפלתי בה במסירות רבה עד יומה האחרון. אבי, רבי משה לייב, היה איש ספר. הוא השאיר אחריו כתבים וספרים ותלמידים רבים שדמותו שימשה להם מודל לחיקוי והערכה". מה אתה זוכר מימי מלחמת השחרור בירושלים? "הייתי עדיין בישיבה ויחד עם חברי סייענו בחפירת ביצורים סביב ירושלים הנצורה, ובהקמת חומות ותעלות נגד צליפות הערבים מהר הצופים. משפחתי התגוררה אז בחדר מרתף

שלום שפירא

יאיר ויחד שרנו קטעים מהתפילה במנגינות עממיות עליזות שריגשו בעיקר את הנשים ואת הצעירים. מדי שנה, בליל הסדר, הייתי זוכה לערוך את הסדר ולארח את משפחתי בבתי מלון למשך כל הפסח. לאחר הקידוש והדרשה היינו, כל בני המשפחה, שרים יחד את מזמורי ליל הסדר להנאת הקהל". )1929( שלום דב שפירא נולד בשכונת מאה שערים בתרפ"ט והוא דור שביעי בירושלים. הוריו, משה-לייב וקיילה ז"ק (זרע קודש) נתנו לו את השם על שם האדמו"ר מלובביץ, רבי שלום דובער, זה שמינה את אביו לר"מ (רב מלמד) בישיבת "תורת-אמת" כשהם חזרו ממצרים. הם נאלצו לגלות לשם במלחמת העולם הראשונה כשהיה רעב בארץ. לימים התמנה אביו לראש הישיבה. מה אתה זוכר מימי ילדותך בשכונת "מאהשערים"? "הייתי אחד משבעה ילדים. כולם היו ליטאים וחסידים שלבשו תלבושת אופיינית לשכונה. הגברים לבשו מגבעות והנשים מטפחות. הבנים לבשו ברטים. שפת הדיבור הייתה יידיש . את דרשת הבר-מצווה שלי נשאתי ביידיש ואני יכול לדקלם אותה ביידיש גם היום. המצב הכלכלי לא היה טוב. אני זוכר שבאחד מערבי הפסח ביקשתי מהוריי לקנות

4

11/2019 - 269 רעננה

Made with FlippingBook HTML5