כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2020 - גיליון 278

שרה חנוך

לאה קליין מאת: 

ישבנו, חבורה של נשים, בקפטריה, פטפטנו והעלינו זכרונות מיום נישואינו. "אני השתתפתי במכביה, ובערב נעילת המכבייה התחתנתי", סיפרה שרה וחייכה. "גם אני לקחתי חלק במכבייה", אמרתי, וכבר למחרת נפגשנו לראות באלבומה תמונות מהמכבייה ומעברהּ. , לה ארבעה בנים, עשרה נכדים ושני נינים. 1937 שרה חנוך, ילידת היכן נולדת? "נולדתי בירושלים. גרנו ממש בכניסה לשוק מחנה יהודה. הבית היה בן חדר וחצי, ובו גרנו – אבא, אימא וחמישה ילדים – כולנו בחדר אחד, ובחצי החדר הייתה חנותו של אבא – חנות למטאטאים שייצר בעצמו. בלילה ישנו על הרצפה, על מזרני קש. ארון לא היה. בגדינו היו מאוחסנים בארגז גדול. בית השימוש היה בחצר, משותף לכל השכנים. היו לי שלוש שמלות: אחת לשבת ושתי שמלות למשך השבוע, כדי שאם אחת

סיפור תמונה

צילום: אוה דולב

תתלכלך, אלבש את השנייה. הנעליים והבגדים עברו מילד לילד. הוריי עבדו קשה. ביום שישי אנחנו – הילדים – שטפנו את החדר וישבנו כולנו לברור אורז לשבת. שבת הייתה קדושה. האוכל היה שונה מימי השבוע: אכלנו דגים ומרק. זו הייתה ממש חגיגה. במשך השבוע אני זוכרתשישבתי יום יום על רצפת החנות כשלידי קערית עםשמן זית וקעריתחתיכות לחםשחור, שאותן טבלתי בשמן. אם היו כמה חתיכות עגבנייה – שמחתי". הרגשתשאתם חיים בעוני? "אף פעםלא. אימאהייתהשרהשיריםבלדינו מרגעשקמה בבוקר. זו הייתההשפהשדיברנו בבית. בין בתי השכונההייתהחצר גדולה, בה היינו משחקים משחקי ילדות: מחבואים, גולות, חמשאבנים ועוד. בנינו בתים על העציםשבחצר מכל מיני שאריותשל שקים. שם ישבנו. סיפרנו סיפורים, חידות ובדיחות. לאחר כמה שנים עברנו לדירה בת חדר ומטבחון קטנטן. בחצר המשותפת לכל השכנים היה בור מים, שאליו שלשלנו דלי לשאיבת מים. שם גם היה לנו מקלט, ומאחורי הקיר שלו היה סליק נשק שבו שמר אבי נשק של האצ"ל. לא פעם באו הבריטים לחפש נשק במקלט". היכן למדת? "בגן ילדים לא הייתי. פשוט לא היה גן. הוריי רצו לרשום אותנו לבית ספר אליאנס, אבל לא היה באפשרותם לשלם. נרשמנו למיסיון בעיר העתיקה, בו הלימוד היה בחינם. שפת הלימוד הייתה אנגלית. היינו בנות יהודיות, מוסלמיות ונוצריות. תמורת הלימודים עשינו עבודות שירות לאחר שעות הלימוד. בבוקר עמדנו כולנו בתלבושת אחידה בשורה ארוכה, וקיבלנו כף של שמן דגים למנוע הצטננות, ופלח תפוז למנוע בחילה. משם הלכנו לבית התפילה. שם הייתה תפילה כללית של כל התלמידות". תפילה כללית? עם הצטלבות וברכות לישו? "לי ולאחותי היה פטנט: במקום "ישו" שרנו 'צ'ינצ'ו', וכך הרגשנו שלמות עם עצמנו. היחס לתלמידות היה נהדר. אהבה עצומה, פרגון ועידוד. אחרי כיתה ח' עברתי לתיכון בית הכרם, שם למדתי באותה כיתה עם יהורם גאון". מה את זוכרת ממלחמת העצמאות בירושלים? "הייתה צפיפותעצומה במקלטים. אוכל בתלושים. חוסר במים. התרחצנו בפיילה– גיגיתפח גדולה. כל אחד ישב בתורו בגיגית. בתום הרחצה היו המים משמשים לכביסה ואחר כך לשטיפת רצפה". ואחרי התיכון? "למדתי לתואר מורה וגננת מוסמכת". בתנועת נוער היית? "הייתי מדריכה ב"מכבי הצעיר", שם רקדנו ריקודי עם וריקודי זוגות, וכך הכרתי את בעלי, שלמה, שאתו התחתנתי בסיום המכבייה. החתונה הייתה בסניף "המכבי", כשכל חברי "מכבי הצעיר" בתלבושת התנועה עמדו משני צדי הכניסה". ובהמשך? "הקמנו משפחה. שלמה, בעלי נשלח מטעם המכבי להדרכה במקומות שונים בעולם, כשאנו – בני המשפחה – מצטרפים אליו. היינו בשליחות בדרום אמריקה - באורוגוואי, בארגנטינה ובארה"ב". חיים מעניינים... "מעניינים, אבל יש גם קשיים, כמו הסתגלות הילדים והתערבותם בחברות שונות". את עבדת? "אני לימדתי ריקודי עם. הכרנו חבריםחדשים ונסענו לטיוליםרביםבעולם. טיולנו האחרון עםבעלי שלמה, שנפטרמהתקף לב, היה לרוסיה". וכשהילדים בגרו, התחתנו ועזבו את הקן? "נסעתי לעוד כמה טיולים בעולם עם חברים. נתתי שיעורים פרטיים באנגלית ובחשבון". איך נוצרה ההחלטה לעבור לבית מוגן? "לאתאמיני: אבל בבוקר בהיראחדהחלטתי, לשמחתםהרבהשל הילדים, לעבור לגור לידם. כך הגעתי למגדלי היםהתיכון בכפר-סבא". את מתגעגעת לפעמים לירושלים? "לא מזמן נסעתי עם חברות לכנסייה שבה שרנו את התפילות, ושרנו שם את השיריםשזכרנו. מדי פעם אני עושה טיול לשם עם נכדיי, כי אני גאה בחינוך ובחוויות שקיבלתי שם. המקום הפך לבית קפה של אותם הבעלים – הכנסיה – ומעניין שהעצים, שנראו לי פעם כה גבוהים, כיום נראו לי נמוכים". נהנית מבחירתך להתגורר בבית מוגן? "מאוד מרוצה. חגים ושבתות אני חוגגת עם הילדים, והילדים מרוצים כשרואים אותי זוהרת. מצאתי את מקומי". ‏ Cleah1@walla.com

3

08/2020 - 278 רעננה