כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2020 - גיליון 279

כתבת תדמית

הבית מגן, הדייר מוגן (ומאושר) חדוה "יש לי מסורת ארוכת שנים", מספרת לי , "לכל יום בפאלאס רעננה , דיירת אפלבאום הולדת של נכד אני מכינה עוגת שוקולד, והם תמיד מחכים לה. השנה, בתקופת הסגר, נאלצתי מצאת חברות חדשות? מלכה מהולל מאת: 

צילום: מלכה מהולל

אפלבאום עושה רושם של אישה אופטימית ללא גבולות וכך היא באמת מעידה על עצמה. "הכול עניין של גישה לחיים", היא אומרת, "מרגע שנפל לי האסימון והחלטתי להגיע הנה, אני נהנית מכל

לוותר כי לא יכולתי להשיג את המצרכים. ניר בן ברוך, מנכ"ל הפאלאס, פגש אותי במסדרון ושאל אותי למה אני עצובה. בערב חיכו לי כל המצרכים תלויים על דלת דירתי. אם תרצי – זוהי התמצית של הבית הזה". אפלבאום גרה בפאלאס פחות משנה, אולם לקח להחלטה לעבור להבשיל בתוכה תקופה ארוכה יותר. "התאלמנתי לפני עשר שנים, והמשכתי בחיי באותן אנרגיות כמו קודם. יש לי הרבה חברות, יחד הלכנו להרצאות, לחוגים, לטיולים, ואפילו נסעתי לבני בניו יורק ובסך הכול הייתי בסדר. אבל הלבד התחיל להכביד עליי, במיוחד עם רדת החשיכה. בדידות בכלל היא תופעה כואבת ומכבידה. חשבתי שמה שחסר לי בדירתי היפה בהרצליה זו מרפסת. אז במשך שלוש שנים פעלתי מול העירייה להוספת מרפסת, אבל בסוף, כשבנו אותה, כמעט לא ניצלתי אותה. עברתי לכאן". איך התגבשה ההחלטה? "מצחיק", היא עונה, "הרגשתי שאני רוצה, אבל היה לי קשה לקבל את ההחלטה. נרשמתי להמתנה לדירה באגף שרציתי, וחשבתי שייקח זמן, אבל בתוך ארבעה ימים התפנתה דירה, "אולי ההחלטה הטובה שעשיתי", מחייכת אפלבאום, "קיבלתי מרפסת מן המוכן, שם אני יושבת מדי בוקר לחצי שעה של ויטמין די, אבל זה כמובן הדבר הקטן. יש פה תחושה שכל מה שמעניין את הצוות הוא שיהיה לנו טוב וכמובן לשמור עלינו מכל משמר כדי שלא נידבק בקורונה. כל ההתנהלות שלהם בחודשים האחרונים כוונה לאפשר לנו להמשיך בחיים הרגילים תוך הקפדה על בריאותנו. לא סתם קוראים לזה בית מוגן. אני מרגישה פה מוגנת כל הזמן". איך באמת פעלו בתקופת הסגר? "אני הודיתי לאלוהים שאני פה. את טקסי יום השואה ויום הזיכרון ראינו מהמרפסות, גם במופעים הנהדרים צפינו מהמרפסות. היום כבר יש פעילויות אבל בפורומים מצומצמים יותר, בקפסולות כמו שקוראים לזה היום. אני עושה כל התעמלות אפשרית, הולכת בגן חצי שעה כל בוקר, משתתפת בפילאטיס, בהתעמלות לצפיפות העצם עם סמדר, המורה האחת והיחידה. אחה"צ יש מגוון של הרצאות. בימי שישי יש קבלת שבת וקוקטייל עם זמרים, במוצאי שבת קונצרטים. אני גם ממשיכה בסדנאות כתיבה יוצרת שהתחלתי לפני כעשר שנים כשבעלי נפטר ואני כותבת את זיכרונותיי תחת הכותרת 'יומני היקר'. אי אפשר להספיק הכול. מרוב שיש לי זמן אין לי זמן". וכך הגעתי הנה, כמעט מהיום למחר". במבט לאחור החלטה נבונה?

חדווה אפלבאום בדירתה בפאלאס

רגע. אני מיד הצגתי עצמי לפני האנשים פה ומיד רכשתי לי חברות חדשות. אנחנו משחקות רמיקוב בכל שבת ובכלל מבלות הרבה יחד. לא צריך לפחד. צריך לבוא בגישה חיובית. יש פה כל מה שצריך בתוספת גדולה של אהבה ויחס נהדר לכל אחד מאיתנו". איך היה לעזוב את הרצליה? "המיקום של הפאלאס הוא בונוס נוסף לשאר האיכויות שלו. הוא נמצא על צומת שקרובה לכל מקום, להרצליה ולרמת השרון, שם גרים ילדיי, וגם יש פה גישה ישירה למרכז חנויות ובתי קפה וגם לקולנוע ולפארק רעננה. אי אפשר לחשוב על מיקום מוצלח יותר". וכשמרגישים לא טוב? "גם זה קורה. יש לכולנו כפתורי מצוקה בדירות ויש פה אחיות ושתי רופאות. פרופ' אדונסקי, המנהל הרפואי של הבית, מכיר אותנו ודואג לבדיקות כלליות שגרתיות ואפשר להתייעץ איתו בכל דבר ועניין". אפלבאום, לבית פוניאצ'ק, נולדה בסיביר אחרי שמשפחתה ברחה מוורשה. מילדותה היא זוכרת את אימה מחפשת באדיקות אחרי קרובי משפחה ששרדו את השואה אך ללא הצלחה. דרך חתחתים עברה המשפחה עד שהגיעה ארצה, ובכל זאת הצליחו לגדל משפחה חמה ואוהבת. אפלבאום נישאה למשה, חשמלאי אחזקה בתעשייה הצבאית, והם גרו רוב השנים בהרצליה. "התחלנו ברחוב כ"ט בנובמבר וסיימנו ברחוב ה' באייר", היא מספרת. "יש בזה משהו סמלי". יש לה שלושה בנים ותשעה נכדים, מתוכם נכדה אחת. בתחילה נסעה אליהם הרבה, אך מאז הקורונה פחתה התכיפות, אבל היא מיטיבה לנצל את התקשורת דרך הווטסאפ, הטלפון והזום במחשב. "יש פה הדרכה לכל דבר", היא אומרת. ולסיכום? "החוכמה היא להיכנס הנה על הרגליים כדי שאפשר יהיה ליהנות מכל העושר שהמקום הזה מרעיף עליך. אחרת אין טעם. וצריך גם לבוא בגישה שזה יצליח ולהיות פתוח להתנסויות חדשות ולהיכרויות חדשות. והעיקר - 'לא לפחד'. אני מבינה את החששות, הייתי שם, אבל כמו לדיור מוגן פאלאס שאמרתי לך קודם, ההחלטה להגיע היא אולי ההחלטה הטובה שעשיתי מימיי". רעננה ‏ malcamehulal@gmail.com

4

שנה טובה

09/2020 - 279 רעננה