כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2021 - גיליון 290

מאה שנים ל רעננה È מוד Ï˙ Ô ר מאת: 

הקושי ואי הוודאות הכלכלית נמשכו עד שהגיע תור )תפוחי( הזהב. רעננה הפכה לפרדס אחד גדול והחלה לפרוח תרתי משמע. אני נולדתי לצריף שחציו נועד למגורים וחציו שימש כבית אריזה לתפוזים.

פרק שלישי ובו יסופר על העשור השני של של המאה הקודמת. 30- רעננה, שנות ה

כאשר רעננה 1924 “סבא וסבתא עלו מליטא לרעננה בשנת עוד הייתה שוממה. סבא היה ראש ישיבה בליטא. אף אחד לא גירש אותו משם והוא פשוט הלך בעקבות חלומו לעבד את אדמת ארץ ישראל". . כיום 1934 את זה מספר לי מאיר קצין שנולד ברעננה בשנת הוא המבוגר ביותר מבין ילידי רעננה. לאחר שנות פעילות ציבורית רבות משמש קצין משמש כיו"ר העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה. הוא ממשיך: "לסבא לא היה צל של מושג בחקלאות. ידיד שבא לקבל את פניו בנמל יפו אמר לו שמקימים קולוניה חדשה במרכז הארץ. דונם 50- סבא קנה מניה באחוזה א' והמניה זיכתה אותו ב בקולוניה החדשה. כך התחילה ההיסטוריה של המשפחה כאשר תקע 50 ברעננה. סבא היה בן 41 בצריף קטן באחוזה יתד במושבה ולמרבה הצער הוא נפטר ממלריה אחרי שנתיים. בשנתיים האלו הוא הספיק להיות איש הרוח הראשון במושבה. הוא אלתֵר בית כנסת בחדר של אחד הצריפים, הקים ישיבה חקלאית ונתן שירותי דת ראשוניים למתיישבים הדתיים. בשנים הראשונות אנשים לא בדיוק ידעו איך להתפרנס מחקלאות ולכן כל משפחה החזיקה משק עזר קטן שכלל פרה, עז או שתיים, תרנגולות ואווזים. החיים היו קשים והפרנסה הייתה בדוחק, ללא מותרות. בכל רעננה היו שני מכשירי טלפון, אחד במועצה ואחד בקופת חולים. יום אחד הוועד החקלאי מכשירי רדיו. מעטים יכלו להרשות לעצמם 20 הביא למכירה לרכוש מכשיר כזה. דוד שלי קנה אחד ואנשים היו מגיעים בערבים, נעמדים ליד החלון ומאזינים לקול ירושלים. למרות כל הקשיים. בין הבתים נשבה רוח של התלהבות. ברעננה הקטנטונת לא היו שירותי דת. כשהוריי החליטו להינשא הם נאלצו לעלות על עגלה רתומה לסוס, להרחיק לכפר סבא "העיר הגדולה", ולערוך שם את חופתם. גדלתי והתחלתי ללכת לבית הספר העממי )לימים מגד( שקיים עד היום. המורה ראשון שם היה משה דוד מגד, לימים אביהם של הסופרים אהרון ומתי מגד. בתחילה היו כיתות של ילדים וכל מורה לימד מספר מקצועות. עם הזמן מספר 5-6 התלמידים גדל. כשהייתי בכתה ג' עברתי לבית ספר "יבנה" שנפתח במושבה כבית-ספר דתי. אימי הצדיקה את המעבר נער =) ל"יבנה" בקביעה שברגע אחד אפשר להפוך לשייגעץ גוי(, אבל כדי להיות יהודי צריך ללמוד. לבית הספר היינו הולכים ברגל וחצר הבית שימשה כמגרש המשחקים. ליד הבית צמח עץ תות ענק עליו טיפסנו ושיחקנו בין הענפים. בחורף היינו הולכים ליער הקטן )חורשת האקליפטוס מול הכניסה לגבעת חן(. הגשמים הפכו את המקום לאגם קטן עליו השטנו סירות ורפסודות. כולם הכירו את כולם, למשל כשהייתי יושב בבית והיה חולף רכב, יכולתי לזהות על פי הרעש למי הוא שייך.

בית אריזה לפרי הדר ברעננה

ברגע שהתפוזים הבשילו והתברר שאפשר לייצא אותם לחו"ל, התחיל "בום כלכלי". לרעננה הגיעו עוד משפחות ופועלים רבים התיישבו במקום כי הייתה עבודה. מועצת רעננה נקטה עבודה עברית והמדיניות הזו תרמה 100% במדיניות של להעסקה של פועלים עבריים רבים בענף ההדרים. לפנות בוקר הייתה מתחילה עבודת הקטיף. התפוזים הובלו לבתי האריזה ושם עבדו הנשים במיון הפרי, עטיפתו בנייר דק ואריזתו בארגזי עץ. את ארגזי העץ הובילו במשאית לנמל יפו. פועלים עסקו בבניית הארגזים מלוחות עץ דקים. ענף ההדרים הלך והשתכלל. חלק מהחקלאים בנו פסים דמויי פסי רכבת לאורך הפרדס והיו מסיעים מיכלים גדולים בהם נאסף הפרי לאחר הקטיף. ההשקייה של הפרדס נקראה השקייה קליפורנית. הייתה לנו בריכת מים גדולה ממנה יצאה תעלת בטון צרה שהובילה מים לאורך הפרדס. לתעלה היו פתחים והאחראי על ההשקיה היה פותח וסוגר את הפתחים כדי להפנות את המים הזורמים בתעלה לשורות העצים. אנחנו, הילדים, היינו מסתובבים בבתי האריזה ומשחקים שם. זה היה המקום הכי טוב למשחקים וגם... לאכילת תפוזים. הפרדסים הניבו פרנסה בשפע עד שהתחילה מלחמת העולם השנייה. עם פרוץ המלחמה נסגר הנמל, פסק היצוא וענף ההדרים קרס. לאט לאט העצים התייבשו כי לא היה כסף להשקות. בסוף הגיע טרקטור ועקר את העצים היבשים. אני בערך ואני זוכר שבכיתי לנוכח המחזה. 9 הייתי אז בן את מקומם של הפרדסים תפסו גידולי ירקות כי היה צריך לגדל משהו. גידלנו חצילים, קישואים, תותים ועוד. לאחר שהמלחמה הסתיימה שרדו מעט פרדסים והענף לא חזר לעצמו כפי שהיה לפני המלחמה". עד כאן מזיכרונות קצין. 500- משפחות, כ 200- חיו במושבה קרוב ל 30- בתחילת שנות ה איש. המושבה הייתה קטנה והקירבה בין האנשים הייתה גדולה. כולםהכירו אתכולם. בכלאירועמשפחתי השתתפה כל המושבה ולכולם היה חלק בהצלחת האירוע. החלו לצוץ "נישואי תערובת" של פועלים צעירים לבָּנות ממשפחות המתיישבים הראשונים

∂

08/2021 - 290 רעננה