כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2021 - גיליון 291

ארבע אימהות

מאיר חוטקובסקי מאת: 

אילן רונן בימוי: תיאטרון בית לסין נעמה אמית, לירית בלבן, שירי גדני, עדי גילת, יובל ינאי, מירב פלדמן, שחקנים: אורנה רוטברג, אודי רוטשילד בקונוטציה הישראלית הלאומית "ארבע אימהות" הן קבוצת אימהות שקמה בעקבות אסון המסוקים, כדי לזרז את יציאת צה"ל מלבנון. למעלה מעשרים שנה מאוחר יותר מקבלות

תיאטרון תערוכה

"ארבע אימהות" קונוטציה אחרת לגמרי. מדובר באתגרים שהחברה הישראלית על מגוון רבדיה מתמודדת איתם, ובמקרה של ההצגה החדשה של תיאטרון בית לסין, האתגר הוא במיוחד למגזר הדתי, אם כי בוודאי לא רק לו. מדובר בקומדיה משעשעת ועם זאת מרגשת ויש בה אמירה פוליטית/חברתית/פמיניסטית. יונתן הוא בן לשתי אימהות לסביות שהתגרשו לאחר שהביאו אותו לעולם. כל אחת מהן נישאה שוב לבת זוג אחרת, וכך יוצא שיונתן גדל וחונך בידי ארבע אימהות. רוצה הגורל, ובבגרותו מתאהב יונתן בהילה, נערה חוזרת בתשובה שגדלה והתחנכה בבית דתי לאומי ואביה הוא רב וח"כ מטעם מפלגה ציונית דתית. הילה נכנסת להריון לא צפוי, והזוג מחליט להינשא. ציר העלילה נסב סביב האופן בו יציג יונתן את משפחתו, 'השנויה במחלוקת', להילה ולהוריה שאינם מסוגלים, רחמנא ליצן להגות את המילה לסבית. זוהי קומדיית מצבים המיטיבה להציג את הקשיים שניצבים בפני הורים בתקופה המודרנית. הבמאי והשחקנים מיטיבים להציג את הקשיים באופן שהוא גם משעשע וגם גורם לקהל לשאול עצמו שאלות נוקבות. יחד איתי בהצגה צפו אנשים דתיים רבים ולמשמע התשואות, ניתן להניח שיוצרי ההצגה הצליחו במשימתם להעביר המסר. אימהות. 4 המחזה נכתב על ידי דניאל לפין בהשראת סיפור אמיתי של בחור בשם רוז שהמחזאי פגש בלוס אנג'לס ושגודל על ידי meirch@gmail.com

מוזיאון העיצוב בחולון הנשף / מלכה מהולל מאת: 

יערה קידר, האוצרת של התערוכה הקסומה "הנשף" בחרה לפתוח את הרצאתה אודות העבודה על התערוכה בציטוט מתוך סינדרלה: "אפילו לניסים לוקח קצת זמן להתגשם" (כה אמרה הפייה הטובה לסינדרלה כשבמגע שרביט הקסם הפכה את בלויי שמלתה לשמלת נשף מפוארת. בין השאר התכוונה קידר לעובדה שהתערוכה נפתחה באיחור של שנה בעקבות הקורונה. מעצבים ישראלים שעיקר עיסוקם הוא שמלות ערב ושמלות כלה. 55 בתערוכה המוצגת במוזיאון לעיצוב בחולון, משתתפים הנתון הזה מדהים כשלעצמו, אך הוא מקבל משמעות עמוקה יותר כשלומדים שבשבוע האופנה לכלות שנערך בניו יורק שליש(!) מהמשתתפים היו מעצבים ישראלים. היצירתיות הישראלית באה לידי ביטוי גם בעיצוב השמלות אבל גם בעיצוב התערוכה, במחשבה שעומדת מאחוריה, ובתשומת הלב לפרטים הקטנים ביותר, כולל המוסיקה המלווה אותה. כשקידר שואלת אם הנשפים המפוארים אינם אלא אסקייפיזם, בריחה מן המציאות של מלחמות, אסונות טבע, דיקטטורות וכו' – היא עונה בחיוב. נשפים היו בעבר מנת חלקם של האליטות, אך הסיפורים והסרטים ששחזרו ותיעדו אותם הפכו אותם לנחלת הכלל. כל אחד (או אחת ליתר דיוק) יכול להיכנס ליום אחד לפנטזיה ולחלום על ימים טובים יותר. התערוכה אביזרים שהוכנו על ידי טובי 50- שמלות ו 120 . היא הדגמה לאפשרות לברוח לכמה שעות לעולם של פנטזיה, חלום ואגדה המעצבים בארץ בניצוחה של יערה קידר. מוצגים בארבע גלריות עפ"י נושאים: "הנשף המודרני: קוטור ישראלי", "לב של זכוכית: מסע בעקבות נעלי סינדרלה", "מפגש שמלות מן האגדות לבין מחשבות על קוטור חדש", ולקינוח חדר הקצפת והכובען המטורף". מעניינת במיוחד השמלה שהכין ירון מינקובסקי הנקראת "שמלה חד פעמית". היא עשויה כולה מנייר טואלט ומסמלת (שלא לומר מבקרת) את הניגוד שבין פרק הזמן הקצר של אירוע החתונה לבין התהליך הארוך, המרגש וכמובן היקר עד מאוד. קידר מסיימת את דבריה בשירה של נורית זרחי: שמלות. "אחת יש ורודה כמו תפוח, אחת עם שני כיסים, אחת עם שרוול נפוח, מצויירת פסים פסים, ושמלה שקיבלתי מסבתא ממשי עם קישורים, אותה היא לבשה בשבתות ואני בחג פורים". מומלץ ביותר להגיע להרצאה של קידר לפני התערוכה. "ולחשוב", כפי שכתב אחד המבקרים בספר האורחים, "לחשוב שכל זה התחיל מעלה של תאנה". malcamehulal@gmail.com

19

09/2021 - 291 רעננה