כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ינואר 2022 - גיליון 295

כתלמיד בבית הספר. "גם ביסודי וגם בתיכון הצטיינתי בנושאי ספרות וכתיבה. הייתי עיתונאי קטן (כך קראו לזה אז בעיתון 'הארץ שלנו'), ואח"כ, כתב נוער ב'מעריב לנוער'. במחזור שלי ככתב נוער היו גם יוסי ביילין הפוליטיקאי, גדעון אלון שהיה כתב הארץ וישראל היום, העיתונאי מידיעות אחרונות מנחם מיכלסון ועוד". גם כסטודנט כתב רהט בעיתון הצופה, והיה לו בו מדור שבועי שהיה מתפרסם כל יום שישי בשם 'דיוקן ירושלמי'. אלו היו כתבות גדולות בהן הוא סיפר אודות דמויות ייחודיות בירושלים. "בין היתר התראיינו אצלי פרופ' יוסף יואל ריבלין, אביו של נשיא המדינה לשעבר, ראובן ריבלין, האמן המפורסם יעקב שטיינהרט, אדמו"ר שגר במאה שערים וצייר ציורים מדהימים ועוד". התמנה רהט לכתב העיתון בצפון הארץ. "הייתה לי 25 בגיל זיקה ל'מעריב' עוד מילדותי כי אבי קרא באופן קבוע את העיתון". תחילת דרכו כעיתונאי לא הייתה סוגה בשושנים. "היו לי שני אתגרים: לחפות על חוסר ניסיוני ככתב שטח, ולהתחרות עם המקביל שלי בידיעות, יחזקאל המאירי ז"ל, שהיה באותה עת אייקון עיתונאי מוערך ביותר. "הייתי זאב בודד. לא היה מי שידריך אותי. נעזרתי בטיפים מעורכי העיתון, וכן בלימוד עצמי. כשנפתח בטכניון בחיפה קורס כתיבה ועריכה שמחתי להצטרף אליו. בכיר המרצים היה שמואל שניצר, לימים העורך הראשי של 'מעריב', וממנו החכמתי מאד". רהט, לשעבר רוטברג, עיברת שמו לרהט לבקשת הממונים. "העדפתי רהט על פני רוט שהציעו לי בעיתון, כדי שלפחות יהיה שם עברי". "שימשתי ככתב כלכלי, ככתב לענייני רווחה, ככתב צבאי 1982 ועוד", מספר רהט, "במלחמת לבנון הראשונה בשנת הפכתי לכתב צבאי. כיסיתי את האירועים הכי קשים של הלוחמה בלבנון, וצילומיי היו בלעדיים והופצו בתקשורת הבינלאומית". אחת המשימות הקשות היתה המפגש עם משפחות שכולות של חיילי צה"ל. "היה נוהג באותה עת לראיין הורי חייליםשנפלו תוך כדי הקרבות. הדבר קרע לי את הלב. ראיתי את עצמי כמטרד נורא ואיום. כשעברתי להיות כתב פוליטי נגולה אבן כבדה מלבי. שמחתי שלא אצטרך יותר לפגוש הורים שאיבדו את יקירם זמן קצר קודם לכן". עיתונאי מגזרי קושי נוסף שאתו התמודד רהט היה היותו עיתונאי חובש כיפה. "לא הרגשתי יוצא דופן בין הכתבים החילונים. מנהלי המערכת, כמו שמואל שניצר, משה ז"ק, וגם שלום רוזנפלד היו בעלי רקע דתי, כך שחשתי כי אני נמצא בסביבה אוהדת. הבעיה הייתה, והיא מעט הפריעה לי, שככתב חדשות היה צורך לספק למערכת העיתון ידיעות . ואילו אני הייתי מנוטרל מכניסת 24/7 , באופן רצוף השבת ועד צאתה. הדבר חייב אותי לצמצם פערים במוצאי שבת. אני מוכרח לציין כי חבריי העיתונאים בצפון סייעו לי והייתה בינינו אחוות כתבים". רהט מתאר את התקופה בצפת כאחת היפות בקריירה העיתונאית שלו. לדבריו מעריב היה אז העיתון הנפוץ

ביותר במדינה וגם תיגמל בעין יפה את עובדיו. "השכר שלי היה גבוה כפליים וחצי מהשכר הנהוג במשק". עם הזמן ירדה קרנה של העיתונות המודפסת ואת מקומה תפסו העיתונות האלקטרונית והרשתות החברתיות. "אם תשאל אותי אם הייתי רוצה שילדיי יהיו עיתונאים, התשובה שלי שלילית, למרות שיש ביניהם שכותבים מצוין. עוד בזמני הכנסות מעריב הלכו ודעכו, החלו לקצץ בשכר העובדים והגיע מצב ששולם לנו שכר מינימום". רהט מאמין כי העיתונות המודפסת פשטה את הרגל. "הרי מישהו צריך לפרנס את המו"לים, כדי שיתקיימו. לדעתי הציבור היחידי שעושה זאת ויעשה בעתיד זה הציבור הדתי על כל זרמיו. הטכנולוגיה של התקשורת האלקטרונית אינה מאפשרת להם להשתמש בה בשבת, כך שלבסוף תישאר רק עיתונות מודפסת מגזרית".

הספר הפך להיות בסט סלר ואזל מהשוק

עיתונות ופוליטיקה עם מעברו של רהט לתפקיד כתב פוליטי של 'מעריב' הוא החל להתערות עם פוליטיקאים בכירים ואנשי צבא בדרגות הגבוהות. "היה לי קו פתוח עם כל ראשי הממשלה. באחת הפעמים צלצל אליי שמעון פרס וסיפר לי על יצחק רבין, עד כמה יש בו את תכונת הנוכלות. כך גם עשה רבין על פרס. היו לי שיחות קבועות עם אריק שרון בערבים כשהיה חוזר לחוותו ובסופן היה מודה לי על שהקשבתי לו".

5

01/2022 - 295 רעננה