כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה פברואר 2022 - גיליון 296

¢ÌÈ ·ע ˆ È נ ÈÓ Ïη ÌÈ ·ר Á¢ על האמנית רבת הגוונים מירי פסוב ז"ל

È„ÂÓÏ˙ Ô ר מאת: 

"כדי לשלוט בטבע, יש לציית לו״, אמר פעם פרנסיס בייקון, ואני שזכיתי לחינוך נוכרי - אירופאי בשנים הקובעות של חיי – מקבלת את מרותו הבסיסית ומשם יוצאת הלאה". כך בחרה האמנית הרב-תחומית הרעננית, מירי פסוב להציג את ה"אני מאמין" האמנותי שלה באתר שלה המציג את כל יצירות האמנות שלה. כמה אירוני שחייה של פסוב נלקחו באחת כשהייתה בדרכה לראות את עבודת השיפוץ בכיכר ברחוב בן-גוריון, בה ניצב פסל עץ התפוזים פרי יצירתה. למרבה הצער הסתיימו בחודששעבר עבודות שיפוץ ושידרוג הכיכר, אבל פסוב החתומה על הכיכר היפה לא זכתה לראותה.

באותה נסיעה טרגית נלוותה אליה חברתה הקרובה מרי פארי, צלמת, ציירת וחברה בצוות הטלוויזיה הקהילתית. "מאז", מספרת מרי, "אני פוקדת את הכיכר מדי כמה ימים ולא מאמינה שאני מדברת על מירי בלשון עבר". איך הכרתן? "הכרתי אותה בחוג לפיסול עיסת נייר ולכן אני מופיעה כ"מרי פיסול עיסת נייר" באנשי הקשר שלה. בארבע השנים האחרונות התקרבנו מאוד והפכנו לחברות נפש. נוצר בינינו קליק. החברות שלנו הכילה צדדים אמנותיים וגם צדדים מאוד אישיים. הייתי מתייעצת איתה הרבה לגבי טכניקות אמנותיות ביצירה שלי והיא זו שדחפה אותי להצטרף ל"מוזה" – ארגון אמני רעננה. מירי השתתפה בחוג לקרמיקה ולמרות בקשתה לא הצטרפתי מחוסר זמן. לאחר מותה הזמינה אותי מנחת החוג לשיעור ניסיון. הגעתי ושאלתי: איפה אני יושבת? שתי חברות הושיבו אותי באחד הכיסאות. התברר שזה היה הכיסא הקבוע של מירי. הרגשתי כאילו מירי היא מלאך ששומר עלינו". איזה אדם היא הייתה? "היה לה מבט מיוחד וחיוך שלא מש מפניה. בגלל אישיותה המיוחדת אהבתי מאוד לצלם אותה. יום אחד היא צלצלה אלי וביקשה שאצלם יצירות שלה לצורך העלאתן לאתר שתכננה לבנות. לקחנו גיליון נייר וצבע, יצאנו לחצר ושם צילמתי אותה מציירת. אני מסתכלת על התמונות האלה בימים אלו, והן מחממות לי את הלב. אצל מירי הנתינה לא נגמרה. היא אהבה אנשים ואהבה לחבר בין אנשים. היה לה מאוד חשוב להכניס אמנים ל"מוזה", גם אם היו אלה אמנים ללא רקע לימודי קודם. היא אהבה לחבר בין אוכל לאמנות. זה התבטא במנות שהכינה בצבע מסוים. תותים וצבע אדום או וורוד היו הפייבוריטים שלה. קניית מתנות לנכדים הייתה חגיגה. פעם מירי זימנה אותי לחנות צעצועים. היא רצתה לקנות בובה לנכדה במלאת לה שנה. היא התעקשה לקנות בובה עם עיניים שנעצמות ונפתחות. אמרתי לה, מירי, בעצם את קונה את הבובה לעצמך. ידעתי למה. היא סיפרה לי שעלתה לארץ כילדה מרומניה

הקומוניסטית. באותה תקופה העולים מרומניה לא הורשו לקחת איתם רכוש יקר ערך והיו עוברים חיפוש אינטנסיבי לפני העלייה למטוס. השוטרים לקחו את הבובה של מירי ופירקו אותה כדי לראות אם יש בה אבנים יקרות וכסף. זו הייתה בשבילה טראומה גדולה. 'לכן', אמרה מירי, 'לנכדה אני קונה בובה כמו שצריך. הכי יפה'". ועלתה ארצה עם משפחתה רק בשנת 1951- פסוב נולדה ב , שכן משפחתה הציונית הייתה מסורבת עלייה. אף 1964 שההגעה ארצה לוותה בלא מעט קשיים, פסוב בחרה להרגיש צברית לכל דבר ועניין.

מרי פארי ומירי פסוב

"המון אנשים אהבו אותה", ממשיכה פארי, "היא ידעה להקשיב והייתה קשובה לצרכים של אנשים איתם הייתה בקשר. היה לה אופי מוחצן. אם היינו הולכות לשבת בבית קפה היא הייתה "מתחילה" עם היושבים סביבה, מתָקשרת בגובה העיניים בלי להתנשא ואומרת תמיד דברים טובים. המוחצנות שלה הייתה מדהימה אבל היה בה גם חלק ביישני. היא מעולם לא התפארה בהישגים שלה. היינו עושות משמרות נוכחות בתערוכות שלנו, והיא הסבירה פנים לכל מבקר, עונה בסבלנות לשאלות ונותנת הסברים מאירי עיניים על היצירות

1¥

02/2022 - 296 רעננה