כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יוני 2022 - גיליון 300

בלומה בינשטוק מאת:  ״דבש התאנה, מתק החרוב״

מקור השם: ההסבר הרווח הוא שעץ החרוב קיבל את שמו בעיקר בשל הפרי שלו שדומה לחרב כשהוא מתייבש, אך יש גם הטוענים שהוא נקרא חרוב בגלל שהוא נאכל כשהוא חרב (יבש) והוא מחריב את השיניים. אגדה ערבית

ספר טיול

קדומה מספרת, לעומת זאת, שהעץ נקרא חרוב משום שגילה לשלמה המלך על חורבן ממלכתו לעתיד לבוא. אגדה נוספת מנסה להסביר את הצבע האדמדם שבעורקי העלים והגזע. כאשר המלך שלמה הזדקן ובא בימים, הוא התקשה בהליכה ובטיפוס על מדרגות ארמונו. החליטו להתקין לו מקל מעץ החרוב. כששלמה נשען עליו, המקל נשבר. שלמה נפל ושבר את מפרקתו ועד היום ניתן לראות את דמו שהשתמר בעורקי העץ. הפלאחים הערבים מכנים את העץ בשם "מכרוע" כלומר המאוס. הם החליטו שזהו עץ מקולל וג'ינים (שדים) ומזיקים שוכנים בו ולא כדאי אפילו לקשור בעל חיים בסביבתו. באירופה קראו לו היהודים "חמישה-עשר" כי הוא הגיע מארץ- ישראל ונהגו לאכול אותו בט"ו בשבט. ביידיש קראו לו בוקסער. האגדה מספרת: חוני המעגל היה מהלך יום אחד בדרך. ראה אדם נוטע עץ חרוב. שאל אותו חוני: "עץ זה, כעבור כמה שנים ייתן פרי?" ענה לו הנוטע: "לאחר שבעים שנה". אמר לו חוני: "כלום ברור לך שתחיה שבעים שנה ותזכה לאכול מפירותיו?" אמר לו: "אני מצאתי את העולם מלא בחרובים, וכשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבָנַיי ולבני בָניַי". בימי קדם קמח חרובים שמש למאכל. הוא נחשב מזון של עניים או מקור מזון בעת מצוקה. מסופר שכאשר רבי שמעון בר-יוחאי ובנו אלעזר התחבאו במערה בפקיעין, הם ניזונו מעץ חרוב וממעיין שנבראו להם בדרך נס. בקהילת יהודי מרוקו נהגו להרתיח את זרעי החרוב במשך לילה שלם עד שהתקבלה שכבת ג'לטין סמיכה. את הג'לטין הזה היו מגישים לבני הזוג מיד אחרי החתונה כדי שיהיה להם מרץ וכוח לירח דבש פורה. גרעיני החרוב (גרה או קאראט) שמשו לשקילת תבלינים, זהב ואבני חן. ניטעו בארץ מטעי חרובים כדי שישמשו מאכל לפרות כדי להגביר את תנובת החלב. הניסוי לא צלח, אבל המטעים נשארו. אפשר 1950 בשנת ליהנות מצילם ביער בריטניה, ביער בן שמן, או ליד תל חדיד. בשנים האחרונות מיצרים מהפרי הטחון שוקולד חרובים, דבש חרובים, סיבי הוכרז העץ כערך טבע מוגן. 2005 חרוב ותוספת לקרמים בענף הקוסמטיקה. בשנת אפשר לראות בגליל, בכרמל, בהרי יהודה, ביער פארק השרון, בליפתא, בחרבת סעדים ובנחל עירון. עץ בן 150 עד 100 עצי חרוב בני שנה צומח במרכז קיבוץ חניתה. בירושלים, בחצר פרטית, במפגש הרחובות אילת ויוסף חיים, נמצא אחד משלושת העצים הוותיקים 200 שנים. העץ מאומץ 100 עד 80 צומח חרוב המערך בגיל 227 שנה. בשכונת גילה שבירושלים ברחוב הגפן 500- בארץ. אומדים את גילו בכ אוסקר שינדלר. 1962 על יד תלמידי בית-הספר והם מטפחים אותו. ב"יד ושם", בשדרת חסידי אומות העולם נמצא עץ חרוב שנטע בשנת מ' מעל פני הים. זהו עץ עתיק יומין המכונה "החרוב של חוני 780 המרשים בחרובי ירושלים נמצא ביער ירושלים, מול "רחבת ויילר" בגובה ס"מ לערך, שהם 40 המעגל". מרכזו של העץ התבלה והתפורר במשך השנים, ובטבעת ההיקפית נמצאים מספר רב של גזעים עבים בקוטר כנראה התחדשות של העץ הקדוש שמת במרכז. בשל צורתו המיוחדת – צורת עוגה עגולה, זכה העץ לשמו. עץ חרוב מיוחד ניצב בחוות אהרונסון שליד עתלית. שם ניסה אהרון אהרונסון להשביח עצי פרי ולהתאימם לתנאי הארץ. Shinbet37@gmail.com , בתקופת המגיפה השחורה, נקראת בדחיפות המיילדת היהודייה, 16- בגטו היהודי בוונציה במאה ה חנה לוי, למשפחת אצולה אל אישה במצוקה הכורעת ללדת. חנה צריכה להתמודד עם דילמה מוסרית: האם להיענות לבקשת האציל או לפעול לפי המלצת רב הקהילה האוסר על הגשת עזרה לנוצרים. אחרי התלבטות קשה היא נענית לבקשת האציל ומתנה זאת במתן דמי הפדיון הדרושים לה כדי לשחרר את בעלה שנפל בשבי שודדי ים במהלך מסע עסקים במלטה. במהלך הלידה הקשה משתמשת חנה במלקחיים שהיא פיתחה בעצמה, ואף שהיא מצליחה ליילד בשלום את התינוק, יהיו המלקחיים האלה בעוכריה בהמשך. היולדת אמנם איבדה את הכרתה, אך היא מתאוששת בהדרגה. הרוזן מאושר שנולד לו סוף סוף יורש והוא מחליט לקרוא לו בשם מתאו, על שם אביו. במקביל מסופר סיפורו הקשה של אייזיק בעלה, שעומד למכירה כעבד. קונה אותו השייט ג'וזף הידוע כאכזר במיוחד. עם כל התלאות שעובר אייזיק, הוא מצליח להחביא בין בגדיו גלמים של תולעי משי שצופנים בחובם סיכוי להכנת משי בעתיד. עבור אייזיק, אם יצא בשלום ממלטה, הגלמים האלה הם אוצר בלום והוא שומר עליהם מכל משמר. גם חייה של חנה לא שפרו עליה. היא עדה לניסיונו של אחי הרוזן לחטוף את הילד, להרוג אותו ולהאשים את היהודים, כל זאת על רקע מאבקי ירושה. היא מחליטה באומץ בלתי רגיל להילחם בחוטף ולהציל את התינוק. זהו רומן היסטורי הכתוב בכישרון ובמתח ההולך וגואה. מדובר בספר הביכורים של הסופרת שכתבה שני המשכים לספר: 'המיילדת מן ההרמון' 'משפט בוונציה'. Yehudit_helfer@walla.co.il / רוברטה ריץ׳ המיילדת מוונציה יהודית הלפר מאת: 

13

06/2022 -

רעננה