כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יוני 2022 - גיליון 300

ג׳ורג׳ גרין

לאה קליין מאת: 

"שמי ג'ורג' גרין", אמר לי כשעשינו הכרה ביום בואו כדייר חדש למגדלי הים התיכון. "אני לאה קליין", אמרתי, ושנינו התחלנו לצחוק במבוכה, כי הרי את ג'ורג' הכרתי לפני כששים שנה, כשנישא לבת כיתתי אליה ברוורמן, שהוריה היו מראשוני רעננה. את אליה אני זוכרת היטב, כי היה להם לול תרנגולות, שלשלוש מהן קראה: רותי, צפירה ולאה – שלוש חברות שלה. היינו באות לבקרן לעתים קרובות, והאמת – לא בגללן, אלא להעתיק מאליה שידעה היטב מתמטיקה את התשובות לשיעורי הבית במקצוע זה. "גם אני מצטיין במתמטיקה", אומר לי ג'ורג', "ואפילו את ילדינו תכננו במתמטיקה פשוטה. אליה הייתה מורה, ואת החופש הגדול תכננו כך שיתחבר לחופשת הלידה". יפה, תמשיך לספר לי עליך. "התאלמנתי מאליה לפני כמה שנים. לנו שתי בנות, בן ושבעה נכדים".

סיפור תמונה

מתי נולדת, ומה מקור השם "ג'ורג'"? בפולין, במקום שהיה חלק מאוסטריה, כך ששפת הבית הייתה גרמנית, ומשם גם מקור השם". 1930 "נולדתי בשנת ומהם זכרונותיך משם? "לא הלכתי לגן ילדים, כי הייתי תמיד חולה. אני זוכר, כשהייתי בן חמש, אימא לקחה אותי לפארק לשחק. היינו שם שלושה ילדים ששיחקו, ורציתי להצטרף. אחד הילדים סטר לי בחזקה. בכיתי, ושאלתי "למה"? הוא ענה: "כי אתה יהודי". זו הייתה הפעם הראשונה שנודע לי שאני שונה מחבריי. שאני יהודי. להוריי היו שם חיים קלים וטובים, אפילו עוזרת שֶגָרה איתנו. סיימתי כיתות א' וב' בבית ספר יהודי, ושם למדתי לכתוב ולקרוא בעברית. כשהתחילה המלחמה, עברנו ללבוב, שהופגזה ללא הרף, ואני פחדתי מאוד. לילה אחד היו דפיקות חזקות בדלת, אלה היו חיילים רוסיים שלקחו אותי ואת כל משפחתי. הועלינו על רכבת משא, רכבת לבהמות. הרכבת הייתה עמוסה באנשים, וליד הדלת היה חור אחד לעשיית הצרכים. מאז הועברנו למקומות שונים, וביניהם סיביר. עברנו סיוטים רבים, וכמעט כל בני המשפחה – דודים, סבא, סבתא ועוד – נהרגו. לאחר שנה הרוסים שחררו אותנו ועברנו לבוכרה. שם הייתה לנו השנה הקשה ביותר, כמעט מתנו מרעב. מכרנו את כל בגדינו בשביל לחם. בבוכרה היו הרבה פליטים מפולין, ונפתח בית-ספר פולני. שם למדתי בפעם הראשונה ארבע שנים באופן מסודר. מאז עוד עברנו תלאות על גבי תלאות". מתי עליתם ארצה? . היינו בדרך ברכבת לפלשתינה. בעודנו ברכבת הוכרז על הקמת מדינת ישראל". 1948 "בחודש מאי, בשנת לאן הגעתם? "הגענו לפרדס חנה. היינו שנה בבית עולים. במשך הזמן אבא הצליח, בהרבה הלוואות, לקנות שיכון בכפר סבא, שכל דירה בו מ"ר, בה גרנו עם עוד שני קרובים. אני התחלתי לעבוד בקטיף תפוזים. במשך השנים למדתי בעצמי, הכל בעזרת 30 הייתה בת ספרים. הייתי מאוד שקדן, ובכל מקום שהייתה ספרייה ישבתי ולמדתי. אני אוטודידקט". צבא? "תוך כדי השירות הצבאי למדתי שלוש שנים הנדסה אלקטרונית במכון הבריטי, והתחלתי לעבוד כטכנאי, אזרח עובד צה"ל". מתי נישאת? "את אליה הכרתי בצבא. נישאנו וגידלנו משפחה ברעננה". תחביבים? "ציור ומוסיקה. היו לי תערוכות רבות בציור. תחילה ציירתי רישומים בפחם. ציירתי בחוג בקאנטרי ברעננה, כשלידי תמיד ישבה וציירה נכדתו של בן גוריון. כשהפסקתי לצייר, גם היא הפסיקה. הייתי בחברה להגנת הטבע, צילמתי בהרבה טיולים, והפכתי את הצילומים לציורים. אבל אני רוצה לומר לך, שהציור שלי הוא רק אהבה. המוסיקה היא הנשמה שלי. אני גם מאד אוהב לבשל". המוסיקה– נשמה? "אני הולך המון לקונצרטים. פעם אבא לקח אותי בגרמניה לקונצרט בברלין, של יהודי מנוחין. הוא ניגן בטהובן, ועד היום אני יכול לשיר את זה וכן גם יצירות של אמנים אחרים". איך החלטת לעבור לדיור מוגן? "בגלל אכזבה ובדידות". וכאן? "קשה לי להתרגל, אבל הכאב לאט לאט עובר. החיים יותר חזקים. אני שוחה בוקר בוקר ומתכונן לצלוח את הכינרת, כהרגלי כל שנה. גם תערוכת הציור שלי שנערכת פה משמחת אותי. הרבה אנשים מעודדים אותי ומשתדלים לעזור. הצוות מאוד מפרגן. כשהגעתי, אפשר לומר שהלכתי למות, אבל אני חי, ומקווה שיהיה יותר טוב". Cleah1@walla.com

3

06/2022 -

רעננה