כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה דצמבר 2022 - גיליון 306

שושנה ברויטמן

עודד מרום מאת: 

אהבה לאימא היא רגש עצום שנולד עם כל יצור אנוש, רגש שהולך ומתפתח בכל אחד מאיתנו בהתאם לאישיות ובהתאם לתנאי הסביבה. בחרתי לספר על שושנה ברויטמן, אישה, אמא, סבתא, שידעה להעניק אהבה ואושר למשפחתה, גם כאשר תנאי חייה בילדותה היו קשים, הפכה לאשת איש שאהבה, אם רחומה ודואגת, שוויתרה על תנאי חיים טובים ונוחים לטובת אהבה לגבר בו בחרה. היכן נולדת? ״נולדתי בראשון לציון למשפחת איכרים. אבי, חיים ברויטמן החליט להתחמק משירות בצבא . לימים היה בעל פרדסים וניהל את החבתנייה, ייצור חביות 1901 הרוסי והגיע לארץ בשנת היין ביקב הראשון בארץ. אימי נפטרה כשהייתי בת שבע שנים, נותרתי יתומה מאם ואחות

סיפור תמונה

לשלושה אחים מתבגרים״. מהם זיכרונות הילדות שלך?

״זיכרונות קשים. אבי שהיה אדם עסוק מאד בהנהלת היקב ובעסקי הפרדסנות נשאר אלמן עם ארבעה ילדים שיש להאכילם ולטפל בהם. עד מהרה מצאתי עצמי בתפקיד עקרת הבית,

ילדה בת שבע-שמונה עם מטלות של עקרת בית. ללכת לשוק ולערוך קניות. לשאת רבע בלוק קרח כל יום אל המקרר. לדאוג לניקיון הבית ולבישול לשלושת אחיי הרעבים ולאבי שמגיע בערב רעב ועייף. מובן שהיו ימים רבים שלא הגעתי לבית הספר. היה ברור שזה לא יכול להימשך כך, והפתרון היה – אבי התחתן עם אישה חדשה, והנה הייתה לי אימא חורגת, חנה ברויטמן״. ואז רווח לך? ״לא רווח, אלא הלך והורע. תוך שנתיים-שלוש ילדה אשתו החדשה שני תינוקות ואני הפכתי גם מטפלת לתינוקות והוכרחתי להמשיך לטפל בכל משימות הבית. היו ימים שלא בא אוכל אל פי, בסוף היום הייתי תשושה, עצובה, ללא אהבת אם, ללא מילת תודה או הערכה, ולעיתים אף רעבה לאוכל״. והימים עברו – מה הלאה? הכרתי פועל בניין צעיר ונחמד, עולה חדש מקישינוב, בסרביה. מצאנו שפה משותפת ומנחמת והחלפנו 16 ״כשהייתי בת חוויות מקשיי החיים של שנינו. מצאתי פרקי זמן קצרים כדי לפגוש את מנשה (מוניה) ולאחר תקופה לא קצרה ערכתי לו היכרות עם אבי ששמע את קורות חייו של אהובי והפיל עלינו מהלומה לא תתואר״. מה הסיפור? ״אבי החליט שלא יאה לבת אצולת האיכרים של העלייה הראשונה להתחתן עם פועל פשוט מן העלייה השנייה. סיפור קשה וארוך, פרק חשוב ונשכח בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ. מצאנו עצמנו בתוך העימות בין ציבור העולים הצעירים, פועלי העלייה השנייה, שוחרי עבודה עברית, לבין חברת האיכרים במושבות״. איך זה נגמר? עדיף לי האהבה מנצחת. ״אבא איים שאם אמשיך את היחסים עם הפועל שלי, ינתק את היחסים עימנו. ואילו אני החלטתי: לחיות עם אהובי. התחתנו ללא בני משפחה, ועברנו לגור במושבה סג'רה, אצל אברהם אחי הבכור ואשתו. ויתרתי ביודעין על קשר עם אבי ומשפחתו החדשה ועל ירושה משמעותית. הפכתי אשת איש אוהב ומסור. אולם מנת יסוריי לא תמה. רק לאחר בננו הבכור״. 1937 שלושה הריונות נפל ולידות שקטות נולד בשנת . ביקשתי משושנה לספר על אחד מזיכרונות הילדות שלה לאחר שתיקה של עשרות שנים סיפרה שושנה על יחסה המנצל והאכזרי של אימה החורגת, על המטלות באחזקת הבית שעסקה בהן שלא ברצונה, על היעדרות כפויה מלימודים ועל חלומות של ילדה שנבעו מחוסר ומעוני. זהו תיאור מרגש ששורף את ליבי כבר חמישים שנה ואינו נותן לי מנוח. וכך סיפרה: "לילה אחד התעוררתי עצובה מאד. חלמתי שאני יושבת ליד שולחן במקום כלשהו, ומולי צלחת עמוקה מלאה בדייסה חמה. האדים שעלו מן הצלחת הפיצו ריח מתוק. טבלתי אצבע וליקקתי את הדייסה. היא הייתה טעימה מאוד, כל כך שמחתי. רציתי לאכול ממנה, אבל לא הייתה לי כף. בלילות הבאים הלכתי לישון ולא שכחתי להניח כף מתחת לכרית. אולם החלום והדייסה לא חזרו עוד...". והשאירה זיכרונות וחוויות, אהבה ותרבות של משפחה חמה ואוהבת. 1987 שנפטרה בשנת גילוי נאות: שושנה היא אימא שלי זכרה של אימי מלווה אותי ללא הרף בחיי יום יום, לפחות פעמיים בשבוע יוצא לי לומר "...אימא שלי לא מרשה לי...", זה קורה כשמציעים לי לטעום לחם טרי הישר מן התנור, או לשתות מים לאחר שאכלתי אבטיח. על השרפרף במטבח ביליתי בילדותי שעות ארוכות, צופה כיצד מבשלים פלפלים ממולאים, כיצד מכינים מרק עוף צח, כיצד מחלקים עוף שהגיע שלם מן האטליז ומרוקנים את בני המעיים שלו ומה שבתוכם. אימא שלי לימדה אותי לגהץ, לסרוג, לרקום, לדבר עברית כהלכה, לשתוק כשצריך, לענות ביושר, לעזור לעניים, לחברים. כך למדתי לא לנטוש חברים בעת צרה, ולא לעזוב פצועים בשדה הקרב. maromod@zahav.net.il

3

12/2022 - 306 רעננה