כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2023 - גיליון 315

50 שנים

מוטי סלע

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: מלכה מהולל 

פוסט טראומה. פצוע יצא מטנק שהיה ממוקם כמה עשרות מטרים מאיתנו. הוא דיווח על פגיעות במפקד הטנק ובטען קשר. טיפסתי לתוך הטנק והמחזה היה נורא. הטען קשר היה מוטל מת, ואילו המט"ק, מחצית גופו הייתה בתוך הטנק ומחצית נזרקה החוצה. עד היום מסרבת התמונה הזאת לצאת חיילים 13 . מראשי. כחצי שעה אחר כך קיבלנו דיווח נוסף שנתפסו על ידי הסורים הוצאו להורג כשהם כפותים. זה כבר שבר אותי לגמרי. שבועת הרופא חייבה אותי לטפל בכל אדם פצוע, אבל אני לא יכולתי כבר לטפל בשבויים סוריים. , שכמעט נשחקה לחלוטין, 188 בימים הבאים הייתה זו חטיבה שעצרה בגופה את הדיוויזיות והטנקים האינסופיים של הסורים. לולא היא לא היינו יושבים היום ברמת הגולן, בטבריה, בצפת ובכנרת. בהמשך טיפלנו גם בחיילי חי"ר ובתותחנים ובכל מי שנפגע. זכור לי במיוחד חייל שנפגע בלסת ונחנק. בעזרת תאורת לילה הכנסנו צינור הנשמה לקנה שלו והעברנו אותו לרמב"ם. יומיים אחר כך הבחנתי במיגים סוריים חגים מעלינו כשאחד מהם מנמיך טוס במיוחד. אמרתי לחבר'ה להכניס למא"גים כדורים מצופי זרחן, כי אם אלה פוגעים בכנף המטוס הם מדליקים אותו וזה אכן מה שקרה. המטוס התרסק מיד. פרט פיקנטי היה כשפיטר טאוסנד, מי שהיה ארוסה של הנסיכה מרגרט, גיבור מלחה"ע השנייה וצלם של השבועון הצרפתי פארי מאץ', הצטרף אלינו עם המצלמה שלו כדי לתעד את הלחימה. הוא סיפר על ההבדלים בין המלחמה הזו לבין מלחמת העולם שלושים שנה קודם: 'אז יכולת לראות את הפנים של הטייס הגרמני משלח לעברך כדורים, היום אתה לא יודע מאיפה זה מגיע'. בתום המלחמה הוא שלח לי אלבום עם התמונות שצילם.

תפסה את ד"ר (סרן) 1973 הסירנה של יום כיפור מוטי סלע, רופא אורולוג בבית החולים בני ציון בחיפה, , עם בתו בת החצי שנה בביתם בחיפה. יום 188 רופא חטיבת קודם הוא קנה במשתלה שתילים לשתול בחצר הבניין החדש אליו עברו זמן קצר קודם לכן. הוא לא הספיק לשתול אותם. בת זוגו, אחות במקצועה, הייתה במשמרת, ונדרשה התארגנות מהירה של שכנים להשגיח על התינוקת כדי שיוכל להיכנס לג'יפ שהגיע באחת בלילה לאסוף אותו צפונה.

סלע (מימין) בניתוח שדה

הגענו לקונייטרה, אני נשארתי שם והחיילים המשיכו למזרת בית ג'אן בשטח הסורי. היה חשש שחיילי קומנדו סוריים שיברחו לדמשק ויבצעו פעולות הרג כלפינו. בינתיים חיילי גולני הצליחו בניסיון שני לכבוש את החרמון. אצלי התחיל דימום רציני מהקיבה שאובחן כאולקוס כתוצאה ממתח רב. זה היה יומיים לאחר הפסקת האש. בשבילי

"נסענו לכורדני, בסיס החטיבה במפרץ חיפה. לא הבנתי למה יש שם כל כך הרבה זחל"מים, תחמושת, ציוד רפואי. התשובה שקיבלתי הייתה תחילתה של תקופה קשה, אולי הקשה בחיי: ) נפלה, וצריך להעביר את כל הציוד 188 'נפח (מפקדת חטיבה צפונה'. אח"כ שאלתי למה אנחנו נוסעים באמצע הלילה בדרכים צדדיות, וגם התשובה הזאת הדהימה אותי: 'כמעט כל רמת הגולן תפוסה על ידי הסורים'. הגענו השכם בבוקר לשפך הירדן ושם הקמנו את בית חולים השדה הראשון. היו איתי רופאי שיניים, גניקולוגים, נוירולוגים ומעט מדי כירורגים. הזחל"מים עם ציוד הלחימה המשיכו לכיוון גשר בנות יעקב. בתוך זמן קצר התחלנו לקבל עשרות פצועים, וגם הרבה הרוגים , איציק בן שוהם, איש משכמו ומעלה שהייתי 188 ובהם מח"ט מאוד קרוב אליו והסמח״ט, ישראלי, גם הוא מופת למצוינות. סוגי הפציעות היו בעיקר פגיעות ראש, חזה, בטן, כולם מפגזי הטנקים, מהטילים ומכדורי המא"גים של הטנקים הסוריים. טיפול ראשוני נתנו במקום שהיה מחוץ לטווח הראייה של הסורים, ואז העברנו לבתי החולים זיו, פורייה ורמב"ם. הלילה השני, במרחק של עשרות שנים, אני מבין שגרם לי

הסתיימה המלחמה והועברתי לרמב"ם, שם פגשתי פצוע צה"ל בהחלמה שאמר לי בהתרגשות: "אתה הצלת את חיי. אתה ביצעת את הניתוח בקנה הנשימה שהציל את חיי". לפני שעזבתי את קונייטרה לקחתי כמה שתילים ממשתלה שהייתה ליד המחנה. היה לי חוב שתילה מלפני המלחמה. אינני גר בדירה ההיא כבר שנים, אבל מדי פעם אני עובר שם ורואה שהצמחים עלו ופרחו ועדיין יפים כשהיו. אם תרצי – גם זו סגירת מעגל". malcamehulal@gmail.com

11

09/2023 - 315 רעננה