כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה פברואר 2024 - גיליון 320

ספרו לי על דרככן האמנותית. "מה שאפיין אותי בתחילת דרכי האומנותית היה נאוה: הציור המדויק. בגלל הדיוק עברתי לעיצוב גרפי. למדתי במדרשה לאומנות, ובסיום הלימודים פתחתי סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי ובמקביל המשכתי תמיד לצייר. בשלב מסוים הייתי גם קרמיקאית. בהמשך למדתי תחריט בבית האומנים. התחריט הוא סוג אומנות שעושה שימוש בלוחות נחושת ובטכניקה הכוללת שימוש בחומצות. נשביתי בקסמי האומנות הזו ובמשך שלושים שנה יצרתי הרבה עבודות בסדנת הדפס בתל אביב, ורבות מהן מכרתי.

עשיתי זאת בשלבים. תחילה ציירתי את הרקע, כבסיס למשהו שעדיין לא היה ברור לי: דשא ירוק בתחתית שעליו דם, מעליו רקע שחור המתאים לתקופה וממעל שמים כחולים המייצגים את התקווה. בשלב הזה פרשתי הביתה. כשחזרתי למקום הוספתי בתים, אלו אותם בתים שעיצבתי כשהייתי המעצבת הגרפית של עיריית רעננה, המופיעים בסמל העירייה. הוספתי כיסא תינוק ששימש בעבר את נכדי והנחתי אותו באלכסון. הוספתי גם צעצועים. אז עלה בראשי המשפט האלמותי של גולדה מאיר: "ביום שבו הערבים יאהבו את הילדים שלהם יותר משהם שונאים אותנו - יהיה שלום", והוספתי אותו לציור. ציינתי את התאריך שבו נאמרו הדברים - אוקטובר . כך נבנה דבר על דבר. 2023 ולמטה הוספתי אוקטובר 1973 התלהבתי מהעשייה ונכנסתי ממש לטראנס. בשלב הזה כבר יכולתי להוסיף לתכלת השמיים משהו מהסגנון שלי: פרפרים וחיות קטנות. זה החלק הנאיבי שלי המבטא תקווה ואופטימיות. כשסיימתי את העבודה חשתי סיפוק רב". "אני חוויתי תהליך אחר עם החומה. לי היה ממש חניתה: מחסום נפשי. לא יכולתי להרים את עצמי לבוא לשם ולקחת חלק בעשייה, למעט כשנעניתי לבקשת חברה לעשות מספר שינויים בציור שלה, מאחר שהיא לא הייתה מרוצה ממנו". מה הופך אוהב צייר לאומן? שנה. אין בעיה ללמד 35 "אני מלמדת אומנות כבר חניתה: ציור. אני יכולה ללמד כל אחד לצייר פורטרטים וכל דבר אחר. השאלה העיקרית היא האם זה מעניין אותך. אומנות צריכה להיות מלווה בצורך נפשי. לחלק מהאנשים זהו דבר תרפויטי. יש אנשים שהחליטו שהם יוצרים ואימצו לעצמם טכניקה מסוימת, אך אין בזה די. היו לי סטודנטים שהוציאו כרטיס ביקור שהגדיר אותם כאומנים. הייתי בהלם. אדם מוגדר כאומן רק לאחר שהוא מקבל לגיטימציה. לי לקח שנים עד שהרשיתי לעצמי להגדיר אותי כאומנית למרות העובדה שכבר שנים קודם לכן הצגתי בגלריות נחשבות. צריך ידע באומנות. אני, שלמדתי תולדות האומנות, יכולה להעיד שהלימוד הזה מאוד מעשיר את האומן ותורם להבנה ולהתייחסות שלו. יש איזושהי שפה באומנות ומי שלא מדבר בשפה הזאת איננו אומן. נכון הוא שבאומנות מופשטת יותר קשה להגדיר את השפה". "אני התחלתי לצייר כבר בגיל ארבע. יש לי גם נאוה: השכלה בנושא. אני בוגרת המדרשה ובעלת תואר שני באוניברסיטה, ועדיין לא נוח לי להגדיר את עצמי כאומנית. על כרטיסי הביקור שלי מעולם לא היה כתוב אומן. לאלה הפונים אליי בשאלה במה אני עוסקת, אני עונה שאני מציירת. גם לא נוח לי החיבור בין היקף המכירות של האדם לבין הגדרתו כאומן. מקומם אותי שהיקף המכירה של עבודות הוא הקריטריון להגדרת אדם כאומן. לא אחת ניתן לראות במוזיאונים ובגלריות עבודות שכלל אינן מיועדות למכירה וגם אין אפשרות לרכוש אותן ואין בכך כדי לשנות את העובדה שאין ספק שהן מעשה אומן". "קח לדוגמה תצוגות אופנה שבהן אתה רואה בגדים חניתה: שאף אחד לא יכול ולא רוצה ללבשם. עם זאת, אנשי אופנה אלה הם אנשים יצירתיים וניתן להגדירם כאומנים. אומנות איננה בהכרח פונקציונלית".

חניתה בירנבאום

בשלב זה הגשמתי חלום והצגתי תערוכת ציורים גדולים על בד בצ'לסי שבניו יורק, ואז התחלתי ללמוד אצל מורה שהמליץ לי להוסיף משמעות לציור הנאיבי והדקורטיבי שלי. התחלתי לצייר בצבעי שמן על בדים גדולים יותר. בגלל השינויים שעשיתי בסגנון האומנותי שלי, כשאני מציגה תערוכה רטרוספקטיבית, ניתן לחשוב ששלושה אומנים שונים מציגים את עבודותיהם. בקורונה חזרתי לצייר בסגנון הנאיבי שכה אהוב עליי. במהלך השנים הצגתי בכעשר תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות. אגב, אני גם אוצרת". כלומר? "סיימתי לימודי תעודה באוצרות בסמינר הקיבוצים. נאוה: לעבודת האוצרות יש הרבה אספקטים. ראשית, חשוב לדעת אם מדובר בתערוכת יחיד או בתערוכה קבוצתית. יש לקבוע את הנושא המשותף לתערוכה שהרבה פעמים הוא תלוי › 17 המשך בעמוד

5

02/2024 - 320 רעננה