כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2024 - גיליון 327

הייתי סוג של תקלה אבי יפה, שחקן תיאטרון וקולנוע לשעבר והיום עורך טלוויזיה ראשי בכל הערוצים ויוצר תוכן בכיר בטלוויזיה, חושף בכנות את סיפור חייו כגבר הומוסקסואל בחברה הישראלית. מילדותו ועד בגרותו, יפה מתאר את האתגרים, הקונפליקטים והרגעים המשמעותיים שעיצבו את זהותו. מאת: מאיר חוטקובסקי 

) 1 הייתי סוג של תקלה (צילום: ייצוג

ילדות במשפחה מסורתית ) עולה על הבמה 58 בתחילת דרכו המקצועית היה אבי יפה ( על מנת לספר את סיפור חייו, סיפור שהוא מאבחן אותו כסיפור של מאבק. "לאנשים יש כל מיני מאבקים, מאבק עם השמנה, עם נמיכות קומה, עם צבע עור, לי היה מאבק על הזהות המינית שלי, מאבק שהתחיל בגיל חמש כשהגננת החליטה להתעלם משמי האמיתי ולקרוא לי 'שונות'". אלא שבתחילת הדרך היה יפה נתקף בשיתוק ולא הצליח להוציא מילה מפיו, ולכן עבר לעבוד מאחורי הקלעים. בספק הרצאה ספק מופע סטנדאפ (ברוטרי רעננה) גולל יפה את סיפור חייו שגרר מפי הקהל פרצי צחוק אבל גם היה בו כאב גדול. יפה גדל במשפחה מסורתית ממוצא סורי. אביו ברוך, נהג מונית, היה דמות סמכותית ומפחידה: "כילד שקשקתי מאבא שלי. פחדתי ממנו פחד מוות. לא פעם היה מתחלק לו פליק, ואני לפעמים הייתי נותן לעצמי פליק לפני שהוא הגיע הביתה, סתם כדי להתרגל לאווירה. כשהיה מספר לי סיפורי ילדים תמיד היה מכניס בהם אלימות שלא הייתה בו. 'אלה החיים', נהג לומר". ממשיך יפה לספר: "הבית היה מאופיין בחרדה מתמדת, במיוחד מפני רשויות המס: בכל פעם שדפקו בדלת הוא אומר 'שקט לא לפתוח. אולי זה מס הכנסה'". אימו של יפה, לעומת זאת, הייתה אישה עליזה ומיוחדת: "אימא שלי הייתה מתוקה, חמה, צבעונית, ומלאת חיים. הבית היה מעוצב בסגנון ייחודי: "כל הבית מנומר. השטיחים היו מנומרים וגם הספות, המצעים, התמונות וכמובן הבגדים שלה כמו של שלוש אחיותיה". התמודדות עם זהות מינית "בבית ניסו לשנות אותי אבל אהבו אותי. בחוץ היה סיפור אחר. הייתי ילד חנון מצד אחד, אבל עם תנועות ידיים מוגזמות, קול רם והליכה ברווזית. חטפתי מכות, יריקות קללות ללא הרף. בהתחלה ניסיתי להתנגד אבל אח"כ הפסקתי. התגעגעתי לגננת שקראה לי ׳שונות׳. הייתי מדמיין שהנשמה שלי היא ציפור כחולה שיוצאת מהגוף שלי ומסתכלת עליי מבחוץ. לימים המוסיקה הייתה ההצלה שלי, שכללה כמובן שירי האירוויזיון ושם שמעתי את השיר 'ציפור כחולה' שהרגשתי שממש נכתב עבורי. ההצגה שהכי אהבתי להופיע בה הייתה ספר הג'ונגל, כי

שם שיחקתי את הסנאי, ולמרות שהתחפושת הייתה חמה ומעיקה ולא נוחה, בכל זאת זו הייתה תחפושת שיכולתי להתחבא בתוכה ולא להתמודד עם המציאות".

אהבתי להתחבא בתוך הסנאי בספר הג'ונגל

יפה מרמז על הקושי בקבלה עצמית וחברתית כשהוא מתאר את יחס השכנים אליו: "יש לי שכנה שאין מה לעשות, היא גרה בתוך העינית. תמיד כשאני מגיע היא הייתה פותחת דלת ותמיד יש לה משפט: 'אין לי בעיה, אני מקבלת אתכם, החבר'ה הקוקסינלים. אני מקבלת, אבל תדע לך שאתה 'ככה' כי אתה בחרת את זה'". יפה מתאר בהומור את ניסיונות "ההמרה" של שכנתו: "פשוט לא פגשת את האישה הנכונה, תאמין לי, לילה אחד איתי ואתה צועק 'רוחה תעשי לי ילד'". תגובתו החדה מדגישה את ביטחונו בזהותו: "אמרתי לה רוחה, אני אוהב בנים". יפה מדגיש את השינוי שעבר לאורך השנים: "היום אין לי בעיה, אני בסבבה עם כולם, שזה מקום מדהים, אני יכול לדבר על הכול, אבל לא תמיד זה היה ככה. זה היה הרבה יותר מורכב עד שהצלחתי להגיע למקום הזה".

8

09/2025 - 327 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו