כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוקטובר 2024 - גיליון 328

דליה גולן

לאה קליין מאת: 

דליה ובן זוגה יעקב הם מן המפונים משאר ישוב בגליל העליון, ומתארחים כיום ב'מגדלי הים התיכון' בכפר סבא. נפגשתי עם דליה באחד הערבים לכוס קפה, וזה מה שסיפרה לי, כשביקשתי לראיינה, ומבלי ששאלתי – מיד התחילה: החלה המלחמה, ובשישה לאוקטובר – ממש יום לפני 2023 "בשבעה באוקטובר המלחמה, קיבל בן זוגי אירוע מוחי. הוא אושפז בבית החולים לוינשטיין, ובאותו יום יצאנו מן הבית, ולא חזרנו. האזור הוכרז שטח צבאי סגור בגלל הקִרבה לגבול". לאן פונו יתר התושבים? "רובם פונו למלון הסקוטי בטבריה ולמלונות באזור הכינרת. לנו הציעו חדר בבית מלון, שיתאים לנו, כי מבחינה תפקודית בעלי היה סיעודי. בדקתי שלושה דיורים מוגנים באזור לוינשטיין, ונראה לי שכאן יהיה המקום שיתאים לנו".

צילמה: אמי (המטפלת של לאה קליין)

סיפור תמונה

איך השתלבתם פה? "קיבלו אותנו בצורה מדהימה, בזרועות פתוחות ובלב פתוח". מה הכי קשה? "הקושי הוא בזה שעקרו אותנו מביתנו, חתכו לנו את השורשים ביום אחד. לא הספקנו להיפרד מחברים טובים, לא יכולנו להוציא חפצים... בזמן שאנחנו פה, אחד הבנים הביא לנו מביתנו חפצים אישיים ומזכרות". יש לך קשר עם יתר המפונים? "קשר טלפוני והרבה חברים שבאים לבקר". איך את רואה את עתיד הצפון והחזרה הביתה? ״אני לא רואה. יש לי בעיקר שאלות, בלי תשובות. לא רואה אופק. הצפון הרוס. לא יודעת מתי נחזור ואם בכלל נשוב״. צופה הרבה בחדשות? "יותר מדי. ואני עצובה, מדוכדכת. בני מצלם הרבה בגליל. זה משהו נורא. בתים וכבישים הרוסים. כואב הלב". איך השתלבתם פה? "טוב מאוד. יש לי חברות רבות. אנחנו משתתפים בחוגים ובהרצאות". ממתי אתם בשאר ישוב? ספרי מעט על עברך. בחיפה. אבא היה בצבא קבע בחיל הים. אני זוכרת אותו תמיד במדים. מגיע הביתה לעתים רחוקות, 1952 "נולדתי בשנת אך כשבא – היה אבא מושלם! טיילנו, ולמדנו ממנו דברים שונים. אימא ניצולת שואה, למדה רק שנתיים בבית הספר. בבית הייתה אווירה שמקדמת את הלימודים. היה לי תמיד חשוב שתהיה גאה בי. אימא נהדרת ומשקיענית. גן, בית הספר העממי הלכתי לבית ספר לאחיות מוסמכות. סיימתי בגיל עשרים. באותו זמן הכרתי את בן זוגי, ונישאנו 17 ותיכון למדתי בחיפה. בגיל . במשך השנים נולדו לנו שלושה בנים, ונדדנו בארץ; גרנו במקומות שונים בגלל עבודותינו. אחד הבנים שלנו, נכה 1973 בשנת צה"ל שנפצע במלחמת לבנון השנייה, היה בשירות מילואים ונפצע מפגיעה ישירה של קטיושה. היה פצוע פציעה רב מערכתית, והשיקום נמשך שלוש שנים". מה הסיבה שהגעתם לשאר ישוב? "בזמן שהייתי אחות עבדתי בקיבוץ דפנה ובמעין ברוך, והחלטנו להתמקם קבוע בגליל העליון. בחרנו לקנות נחלה במושב שאר . באותו זמן גם זכיתי במכרז של מט"ב לניהול סניף בקריית שמונה ואצבע הגליל". 1992 ישוב בשנת אני רואה שיש לך על היד קעקוע. מה זה אומר? "זה מראה סימן של אינסופי (אינפיניטי). בקעקוע כתובים שמות הוריי, שמאוד אהבתי, והציפורים שמצוירות מסמלות נשמות ואנשים שאני אוהבת, שכבר אינם בין החיים". כשביקרתי בשאר ישוב ראיתי את אתר ההנצחה לאסון המסוקים. מה את זוכרת מעניין זה? . שני המסוקים הצבאיים התנגשו מעל שאר ישוב, מאוד קרוב לביתי. 1997 "אני זוכרת את זה כמו עכשיו. זה קרה בפברואר אנשי צוות. כולם נספו. 8 חיילי גולני ונח"ל ו- 73 שמעתי רעש עצום וראיתי כדור אש בשמים, שהתפצל לשניים. במסוקים היו באתי בריצה תוך חמש דקות כבר אי אפשר היה להתקרב. שריפה ענקית. כשכיבו היה גשם. מבול. חשבתי שאוכל לעזור. רצתי ושקעתי בבוץ העמוק. לדאבוני כבר לא יכולתי לעזור. אלה היו רק גופות". איפה את רואה את עתידך? חוזרת למושב? "בחלומותיי אני חוזרת הביתה לשאר ישוב, לחיי הקודמים, אבל אני לא יודעת אם נוכל לחזור, ומתי. הגליל הרוס והלב כואב". Cleah1@walla.com

5

10/2024 - 328 רעננה

Bring them Home now