כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה דצמבר 2024 - גיליון 330

רוני קוניקוב

לאה קליין מאת: 

"קראתי את הסיפור שכתבת בספר שנתת לי", אמרתי לרוני קוניקוב, כשפגשתיה בשבילי הגן, "נהניתי מאוד מהתיאורים, מאווירת המִִסתורין ומהשפה הרהוטה". "כיום אני בתהליך של כתיבת רומן", אמרה לי בחיוך. עוד באותו יום, לעת ערב, נפגשנו בביתי על כוס קפה להמשך השיחה. "יש לי שני שמות", אמרה, "רוני ויעל. אימא אהבה את 'רוני' ואבא אמר שזה שם של בן, וקרא לי 'יעל'". רוני גרה ב'מגדלי הים התיכון'. היא אם יחידנית לבן יחיד. היכן נולדת? , בת זקונים לאחות ואח. גם אימי ילידת ירושלים. משפחתו של 1949 "נולדתי בירושלים בשנת אביה של אימי הגיעה לירושלים דור אחד אחר גירוש ספרד. סבתי מצד אימי הייתה אחותו של דוב יוסף. אבא נולד ברוסיה, בסנקט פטרבורג, עיר אסורה ליהודים בזמנו. סבא היה יהודי בנקאי

סיפור תמונה

אמיד וקיבל אישור מיוחד לגור בעיר זו, וכל חייו היה גאה בזה. כשאבא היה בן חמש פרצה המהפכה ברוסיה. הוריו השאירו את , והתיישב בקיבוץ גבת". 1933 כל רכושם וברחו לליטא. אבי למד לימודים אקדמיים בגרמניה ובשוויצריה, עלה ארצה בשנת משפחתו נשארה בחו"ל? "אבי עלה לארץ בניגוד לרצון אביו שבא ממשפחה חרדית ויצא בשאלה, ומאז התכחש לכל דבר שקשור ליהדות. אבל בשנת – ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה – העלה את משפחתו ארצה וכולם ניצלו". 1939 יש לך זיכרונות ילדות מירושלים? "גרנו הוריי, אחי ואחותי, בבית הראשון שנבנה ברחביה ע"י משפחת ילין. זכורה לי עגלת הקרח שעברה בשכונה, ואני ואחי רצנו אחריה ללקט שברי קרח. אימא לא יכלה לבוא לקחת אותי מן הגן, כך שהייתי חוזרת עם אחי, שגם היה אתי בגן. אימא הזהירה אותנו לא לדבר עם זרים ברחוב. יום אחד חזרנו גאים הביתה, וסיפרנו לאימא שפגשנו את סבא ולא אמרנו לו שלום. כשהייתי בת ארבע נסענו לג'נבה עקב עבודתו של אבי". ובג'נבה? "זה היה ממש משבר בשבילי. מזג אוויר אפור, אנשים זרים, ובבית הייתה לנו מטפלת אוסטרית נוקשה". המשכת ללכת שם לגן? "כן. הלכתי עם אחי לגן שוויצרי, והיינו המומים מן הצעצועים הרבים. גנבתי אוטו אדום קטן בשביל אחי, וכשתפסו אותנו, אחי מיד אמר: "אני לא עשיתי את זה". פחדתי שהמשטרה תכניס אותי לכלא, וצבעתי את האוטו בשחור". באיזו שפה דיברתם בגן? "למדנו מהר את השפה הצרפתית. בגן דיברנו צרפתית ובבית – עברית. אני זוכרת ששנאתי את הגננת. ציירתי תות צהוב עם נקודות אדומות, והיא אמרה שהתות אדום עם נקודות צהובות, וזרקה את הציור לפח". מתי חזרתם ארצה? "כשהייתי בת תשע. גרנו בהרצליה פיתוח, והלכתי שם לבית הספר בנוף ים. כעבור שלוש שנים חזרנו לצערי לג'נבה. בהרצליה היו שלוש השנים המאושרות בילדותי. שם השתתפנו, כל הילדים, בבניית בית הספר, שהיה תחילה 'רק חול וחול' וביתנים קטנים. השתלבתי שם חברתית ואישיותה הנהדרת של מורתי חרותה בזיכרוני עד היום". איך הייתה החזרה לג'נבה? . משפחתי נשארה בג'נבה. קיבלתי צו 18 "היה לי קשה. הרגשתי בדידות ועצב, קור ויחסי חברה קשים. חזרתי מג'נבה לבד, בת גיוס וביטלו אותו משום מה. מאוד הצטערתי". המשכת ללמוד? "למדתי באוניברסיטה בירושלים פסיכולוגיה, ועבדתי באותו זמן בעבודות מזדמנות: בחנות ספרים ובמחקר בג'וינט. הייתה לי תקופה נהדרת. את התמחותי בפסיכולוגיה עשיתי באיתנים, ושם המשכתי לעבוד כמומחית. אהבתי מאוד את הקשר עם המטופלים". ומתי נולד בנך? "הוא נולד כשעבדתי באיתנים, ועם לידתו עזבתי את המקום. גרנו בירושלים, ושם גידלתי אותו. הוריי חזרו לארץ בשנותיהם האחרונות, ונעזרתי בטיפולם. עם פטירת הוריי עברתי לת"א". מתי עברת למגדלי הים התיכון? ״כשפרצה הקורונה בני היה בפורטוגל. כמעט לא נפגשתי עם חברים, והתחלתי לסבול מחרדות". וכאן? "התחלת השהות הייתה קשה. החיים בקהילה היו זרים לי, אבל התקבלתי יפה ע"י הצוות והדיירים. כיום אני מרוצה. השתלבתי בחברה, אני עוסקת בכתיבה, וזה עיסוק שחשוב לי. משתתפת בחוגים, שרה במקהלה, והעיקר – מרגישה מוגנת". Cleah1@walla.com

3

12/2024 - 330 רעננה

Bring them Home now