כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ינואר 2025 - גיליון 331

תיאטרון בית לסין ״החופש של ג׳קי״ נאוה וינגרטן מאת: 

מאת: נאוה ויינגרטן מחזה מאת: חנית גולי בימוי: עידו רוזנברג משתתפות: לירית בלבן/ליטל שוורץ, ענת וקסמן ועוד. שלוש ארוחות ביום, כביסה נקייה, פטור מתשלום ארנונה, חשמל ומים, חוג זומבה חינם 12 וחיי חברה… נשמע חלום? עבור ג'קי זוהי התמצית של נווה תרצה, בית הכלא לנשים בו 'בילתה' שנים. לירית בלבן וליטל שוורץ לחלופין נפלאות בתפקיד המורכב של ג'קי. הן מצטיינות בניווט בין הרגשות, באינטראקציות עם הדמויות האחרות. הן מספקות המון צחוקים לצד רגעים מרגשים. דמותה של ג'קי תמימה ורגישה עם אינטליגנציה רגשית גבוהה. דווקא המפגש עם אותה שופטת שהכניסה אותה לכלא, מביא שוב למפנה בחייה. ענת וקסמן הכישרונית בתפקיד אימה של ג'קי נהדרת! אישה זקנה, פרימיטיבית אבל עם 'סכין' בין השינים... התפאורה של סבטלנה ברגר מאפשרת מעבר זורם בין חדר הכלא, בימת הסטנדאפ בכלא ובית ילדותה של ג'קי. תיאטרון קולנוע תסריט ע״פ רומן גרפי של רותו מודן הנכס מלכה מהולל מאת:  בימוי: דנה מודן. שחקנים: רבקה מיכאלי, שרון סטרימבן, אורי הוכמן, אנדג׳ה סאווארין. כמו עוגה, סרט הביכורים של דנה מודן, מכיל את כל האלמנטים שאמורים להפוך עוגה רגילה לעוגה משובחת. יש בו סיפור טוב שמדבר אל צופים רבים. מדובר במסע לפולין צילום: כפיר בולוטין שנותיה בכלא לא זכתה 12 שנים על פשע שלא ביצעה, משתחררת. ב- 12 ג'קי, אסירה שבחרה לא להפליל את בן זוגה, ול'שבת' לביקור של איש. לא של בן הזוג,- ולא של אימה. אין לה אשליות רבות מדי. עם שחרורה היא חולמת להצליח בחוץ ככוכבת סטנדאפ, כפי שהייתה בין כותלי הכלא. היא גם רוצה להיות שותפה לרווחי בן זוגה לשעבר. בחוץ היא מגלה שאכן אף אחד לא מחכה לה. הגבר שעבורו 'ישבה' בגד בה, התעשר והקים משפחה, ואילו אימה הקשישה מכרה את בית ילדותה בדרכה אל הדיור המוגן. העלילה עוקבת אחרי התמודדותה של ג'קי עם חיי החופש, מורכבות של השתלבות בחברה, סטיגמות ובגידת קרובים, לצד ציפיותיה מעצמה. כשהיא לא מצליחה להגשים את חלומה כסטנדאפיסטית, ג'קי רוצה לחזור לחיים הבטוחים של הכלא, החופש הרבה יותר קשה לה מחייה כאסירה. היא מבקשת להסגיר את עצמה, אך המשטרה ומערכת המשפט לא מוצאות סיבה מספקת להחזיר אותה לכלא. זוהי דרמה קומית מרגשת הכוללת ביקורת על יחס מערכת המשפט לנשים, ביקורת על מערכת המשפט בכלל, יחסים בין בני זוג, ביקורת על החברה ובעיקר מחשבות על מהו חופש. חופש פיזי? חופש כלכלי? חופש שבלב? ולעומת זאת, מהו הכלא האמיתי? זה שבנוי מקירות, וסורגים או אולי זה שבלבנו? המחסומים והסיפורים שאנחנו בוחרים לספר לעצמנו? מהו המחיר שאנו מוכנים לשלם בעבור איזה חופש? וגם הדהודים של משפטים שנאמרו על ידי שורדי שואה חשדניים לגבי פולנים ("מנין לך שסבא שלו לא שחט את המשפחה שלך?). החלק המוסיקלי של פס הקול מורכב רובו ככולו משירים ישראלים נוסטלגיים של פעם ("מי יודע כמה תלתלים יורדים מעל מצחך, גולשים גלים גלים" ששר מייק בורשטיין). מי יודע? אולי יש פה רמיזה לשירים שהפכו נכסי צאן ברזל, גם אם הנכסים הפיסיים לא מומשו. שנה כבר והוא לווה בתקלות ובקשיים רבים, בעיקר בתקופת הקורונה, 14 האחיות לבית מודן התחילו את העבודה על הסרט לפני אבל בסופו של דבר יצא לאקרנים סרט שיש בו גם סיפור אהבה, בעצם שני סיפורי אהבה, וגם ריחוף של השואה ברקע, והוא מצליח בכל זאת להתחמק מהכותרת 'סרט שואה', בין השאר משום שהוא מתרחש קצת לפניה ושנים רבות אחריה.. בניגוד לסיפורי אגדה סטנדרטיים הסיפור הזה דווקא מתחיל, ולא מסתיים, בפסטורליה רומנטית של זוג נאהבים ששטים בסירה על רקע נוף מוצף בפרחים צהובים ויופי. אגדה כזאת לא יכולה להסתיים בטוב, ואנחנו לומדים בהדרגה, תוך קפיצה בין הזמנים מי היה הזוג הזה ולאן הובילו אותו החיים. אז מה בכל זאת לא הפך את הסרט לעוגה משובחת? דומה שהסצנות נתפרו אחת אחת בתפירת עילית, אבל הזרימה ביניהן לקתה בחסר. משהו מלאכותי, לא טבעי, לא אמין ולא משכנע היה בדרך בה התנהלה העלילה. הסיפור, עם זאת, שיש בו אלמנטים משפחתיים אמיתיים, עושה את הסרט לשווה צפייה. malcamehulal@gmail.com שנועד להשיב נכס משפחתי שהולאם בימי השואה אבל בעצם נועד להשיב אהבות ישנות ("חשבתי שהיינו אנחנו אבל היינו אתה ואני"), ובמקביל להפיח אהבות חדשות. יש בו רגעים קומיים/ציניים ממש (יוסי מרשק בתפקיד קצרצר ומשובח בתחילת הסרט כראש משלחת תלמידים לפולין הקורא את סדר היום במטוס: "בבוקר מיידנק כולל המחנות, אחה"צ קניות בקניון"), יש בו סצנות מרגשות, דיאלוגים שנונים וגם נוגעים ללב (כמה פעמים אפשר להתחיל חיים מהתחלה?),

13

01/2025 - 331 רעננה

Bring them Home now