כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה נובמבר 2025 - גיליון 341

/ לאה איני ורד הלבנון

יהודית הלפר מאת: 

החיילת לאה איני מגיעה לבית החולים תל השומר ומבקשת להתנדב עם פצועי צה"ל. היא מופנית ליהונתן, חייל שמוחו נפגע בעקבות ניסיון התאבדות. הימים הם ימי מלחמת שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה). לאה, שמציגה את עצמה בשם ורד, יושבת ליד מיטתו, ולמרות שהוא איננו מתקשר היא מספרת לו את סיפור חייה המורכב והקשה. אביה ניצול אושוויץ שנולד בסלוניקי, משתף אותה החל מילדותה המוקדמת בסיוטי הלילה שלו. בכיתה ב', כשהמורה מבקשת ממנה לדבר על השואה, היא מספרת בכיתה לפרטי פרטים את סיפור סבלו של אביה באושוויץ, עד שהמורה משתיקה אותה ומתלוננת בפני האב על שהוא מערב את הילדה הרכה בסיפורי זוועה שאינם מתאימים לגילה.

ספר

אימה של לאה נולדה בכורדיסטאן באזור שדיבר ארמית. כך נחשפת הסופרת לשתי השפות: לדינו וארמית. ללאה אחות ואח בוגרים. והוריה אינם מסתירים ממנה שהיא נולדה "בטעות". אימה מתעללת בה פיזית ונפשית. בילדותה סבלה לאה ממיגרנות ומדלקות גרון שלא נגמרות. וכשאושפזה לא זכתה לביקור מאימה בבית החולים. עם זאת, שתי דמויות מרפדות בחמימות את ילדותה ונערותה של הסופרת: סבתה, אם אימה, המתגוררת בשכונת שפירא והכלב שאימצה. גם כשהיא מתגייסת, למורת רוחו של אביה השמרן היא אינה מצליחה להסתגל. במשך השנים מתגברת לאה על טראומת הילדות ומתאהבת במילה הכתובה. היא מלמדת את עצמה לקרוא מתוך דפי עיתונים ישנים, ומנסה את כוחה בכתיבה מגיל צעיר מאד. היא קוראת ללא הרף. וחולמת להיות סופרת. בספר המרתק, נחשף הקורא למגוון דמויות, אנשים "שקופים" מארץ ישראל השנייה, המתוארים גם בשפתם וגם במראם, באופן שהקורא חש שהוא ממש מכיר אותם. סגנון הספר, המורכב מ"קפיצות", בין תיאור ישיבתה של ורד-לאה ליד החייל הפצוע לבין סיפורי הילדות, בהם קופצת הסופרת מתקופה לתקופה לא בסדר כרונולוגי, הסגנון הזה מאתגר את הקורא עד שהוא מתרגל. ספרי פרוזה. חלקם משלבים קטעים מסיפורה האוטוביוגרפי 14 ספרים, מתוכם 20 , זוכת פרס עגנון, כתבה עד היום 1962 איני, ילידת של הסופרת. בעבר המלצנו במדורינו על הספר:" הילד של לגיון הזרים", ביוגרפיה של בעלה עירד, שנפטר בגיל צעיר. Yehudit_helfer@walla.co.il

משמרת מאוחרת

מלכה מהולל מאת:  בימוי ותסריט: פטרה וולפה שחקנית ראשית: לאוני בנש

סרט

בתום הסרט העוסק במשמרת ערב של אחות באחת המחלקות של בית חולים גדול בציריך הופיעו יהיה בשוויץ מחסור של 2030 כתוביות שהעלו נתונים סטטיסטיים מפתיעים ומדאיגים: עד שנת מהאחיות והאחים פורשים מהמקצוע אחרי ארבע שנים בלבד. 30%- עובדי סיעוד, וגם ש 30,000 אחד הצופים שצעד אחריי החוצה בתום הסרט אמר לבת זוגו: אם ישלחו את כל מי שרוצה ללמוד סיעוד . 30% ולא על 100% לראות את הסרט, הפרישה תעמוד על

זה כמובן איום ונורא כי מי יכול לתאר לעצמו עולם ללא אנשי סיעוד, במיוחד כשאנחנו הולכים ומתבגרים. הסרט הוא אומנם שוויצרי (נציג שוויץ לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר), אבל בהחלט יכול היה להתרחש בכל אחת מארצות העולם, המערבי לפחות. הצופים מגיעים באוטובוס יחד עם פלוריה, אחות מיומנת, מקצועית עם סבלנות אינסופית, למשמרת הערב שלה, מלווים אותה דקות בהן היא נמצאת כל הזמן על המסך, ובסוף מלווים אותה לאוטובוס שייקח אותה לביתה אחרי משמרת מתישה, 92 במשך בלשון המעטה. פלוריה מתחילה את משמרת הערב שלה במצב של איוש חלקי באחיות והיא נאלצת למלא מקום של אחות שלא הגיעה וגם לפקח על אחות מתלמדת. הצופה צועד איתה, כמעט בלי לנשום, מחדר מטופל אחד לאחר, כאשר בכל חדר היא מגלה אמפטיה לחולים כמו גם לבני המשפחה, היא מטפלת במיומנות מדהימה בכל אחד ואחת מהם, והיא עושה כל כך הרבה פעולות שאי אפשר שלא להיכנס לחרדה מה יקרה אם חלילה תטעה. היא כל הזמן מקבלת שיחות טלפון עם בקשות כאלה ואחרות, היא מנסה להיענות לכולם, ולפעמים נדמה והוא אינו חדל ללכת. מחדר לחדר אנחנו גם שומעים את סיפוריהם, בדרך כלל קורעי ON כאילו מדובר ברובוט שהפעילו אצלו את מצב הלב, של החולים, מזדהים עם מצוקתם, מתאהבים בפלוריה, אבל כל הזמן חשים מועקה שהנה, משהו רע עומד לקרות. כמעט כל מה שאנחנו שומעים על הטיפול בבתי חולים קורה גם כאן. ישנם מטופלים סבלניים אבל ישנם גם אלה שלא מפסיקים לבוא בטענות, במיוחד זה עם הביטוח הפרטי שמודד לה זמנים, כמה זמן לוקח לה להביא לו את כוס התה שביקש. יש משפחות כועסות, יש חולים שממתינים לשמוע את ממצאי הבדיקות שלהם אבל הרופאה מעדיפה ללכת הביתה, אבל יש גם חולה ששואלת אותה מה שלומה, ופלוריה עונה לה משהו בקשר לטיפול בה, אבל החולה שואלת שוב: מה נשמע בחייך הפרטיים? בשלב מסוים, כשנדמה שהיא על סף שבירה היא יוצאת החוצה לשיחה קצרה עם בתה, כאילו רוצה איזה מגע חם ואוהב של החיים מחוץ לבית החולים. סרט פשוט נפלא. צפיתי בו בפסטיבל הסרטים בחיפה אבל אני בהחלט מקווה שיגיע להקרנה מסחרית. חשוב לראות אותו ולא רק בשל איכויותיו אלא אולי גם בגלל שזה ישנה את הסתכלותנו על הצוות המטפל בבתי החולים, אם חלילה נאלץ להגיע לשם. malcamehulal@gmail.com

12

11/2025 - 341 רעננה

החזרנו אותם הביתה