כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה דצמבר 2025 - גיליון 342

/ אלי שרעבי חטוף

יהודית הלפר מאת: 

ספר

באוקטובר מעירה התרעת צבע אדום את משפחת 7 , בשבת בבוקר שרעבי. המשפחה, אלי, ליאן, נויה ויהל, מתארגנת במהירות להיכנס לממ"ד, ואז מגיעה התפנית: מסך הטלוויזיה והודעות הווטסאפ של צוות הצח"י (צוות חרום) של הקיבוץ. מספרים שהאירוע גדול בהרבה, שמחבלים פרצו לקיבוץ, נכנסים לבתים ויורים. הם נכנסים גם לביתם. אלי נחטף, ועד שובו משבי החמאס, הוא לא יודע מה עלה בגורלן של אשתו ושתי בנותיו. הוא נזרק על קרקעית רכב,

ועליו מושלך פועל תאילנדי והשניים מובלים למסגד, אחרי שנחלצו בשלום מההמון המריע, משם הם מובלים לבית משפחה שם הם שוהים חמישים ימים ואז מועברים למנהרה שם הם חוברים לחטופים אחרים. שם גם מתחיל הסיוט האמיתי: הרעבה, מכות, השפלה ולוחמה פסיכולוגית. כמנהל 2023 ), חבר קיבוץ בארי, הוא בעל תואר ראשון ושני בכלכלה ובניהול ושימש בעברו כגזבר הקיבוץ ובאוקטובר 51 אלי ( כספים בקרן ההשקעות אירידיום. כמבוגר האחראי הוא תופס פיקוד ומציע לאחיו החטופים שיטה: להתמקד בהישרדות. לחשוב על המשפחה שממתינה להם בבית. הוא מעודד, מרגיע, מרגיש קצת כמו כמו אבא של החטופים. גם כשהוא חוטף מכות קשות הוא לא נשבר. במנהרה מתפתח הווי מיוחד. בלילות שבת הם עושים קידוש על מים, שומרים חתיכת פיתה לברכת המוציא. הם מספרים זה לזה סיפורים מהווי השבתות והחגים בבתיהם. ואז הם מועברים למנהרה אחרת, שם התולעים מתרוצצות בכל מקום והאוכל מוגש בצמצום עד כדי הרעבה. רק ביום השחרור, כשהוא עובר מרכב הצלב האדום לידי כוחותינו הוא מבין שאשתו ובנותיו לא שרדו. "אימא ואסנת מחכות לך". מבשרת לו הקצינה. הוא מבקש לראות את אשתו והבנות והיא שותקת. הוא מבין שהן אינן. אלי שרעבי, הוא השבוי הראשון שחזר משבי חמאס והוציא ספר על קורותיו בשבי. הספר נמכר בתוך חודשים אחדים בלמעלה הימים בשבי מעידים שהוא זה שנתן להם כוח 491- עותרים וזכה לאות היהלום. רבים מהחטופים ששהו עימו חלק מ 100,000- מ להחזיק מעמד. , והקדיש לו כתבת שער לקראת צאת המהדורה 2025 האמריקני, בחר בספרו כאחד ממאה הספרים המומלצים לשנת TIME מגזין באנגלית. שבוע אחרי שיצא לאור בארצות הברית נכנס למקום הרביעי ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. המהדורה Yehudit_helfer@walla.co.il הבינלאומית צפויה לצאת בהמשך בשפות נוספות.

להקת המחול קמע בכוריאוגרפיה של גודאני & פוניאדקיס

מחול

מלכה מהולל מאת:  היכל האומנויות הרמליה אינני מומחית למחול אבל אני כן חובבת מחול מושבעת וככזו הולכת מספר פעמים בשנה למופעי מחול, בדרך כלל במסגרת סדרה בהיכל האומנויות בהרצליה. מכיוון שאינני צילום: כפיר בולוטין

מומחית אני יודעת לומר אם מופע כזה או אחר היה מוצלח רק לפי רמת ההתרגשות שלי ומהירות דופק הלב בסיומו של ערב. שניהם היו בשמים במופע של להקת קמע (סימן המזל של המחול הישראלי). הייתה בערב הזה גאונות כוריאוגרפית של שניים מהכוריאוגרפים המובילים בעולם המחול העכשווי: יאקופו גודאני (איטליה) ואנדוניס פוניאדיקיס (יוון-צרפת). אבל היה שם יותר מזה. היה סיפור של להקה צעירה יחסית, רק בת עשרים וקצת, שצמחה מתוך בית הספר למחול של בת דור בבאר שבע. תמיר גינץ הוא זה שייסד אותה וגם משמש מנהל אומנותי, וכוריאוגרף. היה במופע להט, וירטואוזיות, עבודת צוות מושלמת, יכולות גופניות המאתגרות את כוח המשיכה, שפה מקורית של ריקוד, קסם מהפנט ובהחלט הצגה של רמה בינלאומית.

מאז המלחמה כמעט שלא מגיעות להקות מהעולם להופיע פה, והסדרות נאלצו 'להסתפק' בכוחות הישראלים. זה אולי הדבר הטוב שיצא מהמלחמה - תצוגה של להקות יוצאות דופן באיכותן. קמע, כמו להקות אחרות, נאלצה לאורך כל הדרך להיאבק בקשיים צפויים וטיפוסיים לכל להקה, אבל דווקא על הסיפור שלה, כתבה יונת רוטמן ספר הנקרא 'כעוף החול - סיפורה של להקת המחול קמע', בו היא מספרת את סיפור צמיחתה מתוך בת דור, את הדרך בה בחרה לצעוד, ולאילו גבהים היא הגביהה עוף מבלי לוותר לעצמה לרגע בהיותה למעשה להקה

שהגיעה מהפריפריה המדברית וכבשה את העולם. כדאי לעקוב אחר פעילות הלהקה ולנסות להגיע לכל תוכניותיה.

malcamehulal@gmail.com

16

12/2025 - 342 רעננה

החזרנו אותם הביתה