כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2026- ראש השנה תשפ"ז - גיליון 351

כנגד כל הסיכויים: מהילד השקוף והמוכה מנווה עמל ללהקת ״בת שבע״ ולטופ העולמי

מאת: רותי סנדלר 

ילדות בצל אלימות ועוני, בעל לקות למידה שסומן ככישלון ועבודה קשה מגיל צעיר – . בגיל חיים און (אוחיון) כל אלו לא עצרו את , כשאסף לראשונה את האומץ לצעוד לתוך סטודיו 19 למחול במכנסי ג׳ינס פדלפון, החל המהפך המטאורי של חייו. סיפורו המרגש של הילד שנלחם במוסכמות כבש את הבמות הנחשבות ביותר, הקים מגמות המציא את עצמו 40 חינוך מחול בישראל, ובגיל מחדש כשחקן טניס המדורג במקום השביעי בעולם בקבוצת ה׳סיניורים׳, ואף זכה במדליית זהב במכבייה האחרונה. עכשיו גם יצא הספר שכתב בשם, איך לא: . כנגד כל הסיכויים ילד תו ) גדל בשכונת נווה עמל בהרצליה. השכונה של 70 חיים און ( אותם ימים הייתה קיבוץ גלויות של אנשים קשי יום שנאבקו על פרנסתם. חיים גדל במשפחה בת שש נפשות: אביו עבד כסייד וכסדרן בקולנוע השכונתי כדי להביא עוד פיסת לחם , התחתנה בגיל 14 הביתה, ואימו, שעלתה ממרוקו בגיל , הייתה אישה קשה ואנאלפביתית 16 , והפכה לאם בגיל 15 שחינכה בשיטת המקל. "היא ואני היינו כמו אש ודלק. בכל פעם שראיתי שהיא מתעצבנת ידעתי ששוב אני הולך לחטוף מכות. הייתי בורח מהבית". "מעולם לא קיבלתי חיבוק", מספר חיים בכאב. "המגע היחיד ביני לבין אמי היה מכות. אחיי היו מוצלחים, שקטים ולמדניים, ואילו אני הייתי היפראקטיבי ודיסלקטי. הייתי שבוכהנ, מ כתו ומקלט בוקל ונע

סלי הח "מעולם לא סלחתי לאימא. לא סגרתי מעגל. מילות ההספד שלי בהלוויה שלה היו מאוד עצובות. אני סוחב איתי את הכאב עד היום". את נקודת האור היחידה בילדותו מצא אצל סבתו, ג'מילה ז"ל. "אישה קדושה וטהורה," הוא נזכר. "היא לא הצליחה לעצור את אמי, אבל אהבה אותי וקיבלה אותי בדיוק כפי שהייתי." שהי וני הגדול: "אני עוד א כויח ל וכלם שאצליח" התפנית הראשונה בחייו של חיים התרחשה בסוף כיתה ד', כאשר מנהל בית הספר איים להשאיר אותו כיתה. חיים התחנן על נפשו. הפחד והבושה הניעו אותו לקחת את גורלו בידיו. הוא גייס את כל כוחותיו והחל להשקיע בלימודים כדי לסגור את הפערים. בסוף כיתה ט', מתוך רצון להיות עצמאי, לעזור למשפחתו ולהפסיק להרגיש 'מאחור', החליט לצאת לעבוד. אמו, שלא האמינה בו, הטיחה בו: "אתה תהיה פושע". אך המשפט הקשה הזה רק הזין את אש הנחישות של חיים. הוא למד יום בשבוע בבית הספר המקצועי "מקס פיין", בשאר הימים עבד בלימודים 1,200( הרוויח משכורת ראשונה 15 ובלט כמצטיין, וכבר בגיל לירות). חלק מהמשכורת הוקדש לעזרה למשפחתו וללימודי נהיגה לאחיו. "פענחתי שרטוטים ובניתי קומפרסורים והגעתי למצב שהייתי מנהל עבודה". המנהלים בעבודה כה התרשמו ממנו, עד שמונה למנהל עבודה עוד לפני גיוסו לצבא. בג'ינס פדלפון ל ותך עולם המ וחל עולם המחול לא היה חלק מנוף ילדותו של חיים. הוא ("עד 16 גדל כספורטאי, שיחק כשוער כדורגל עד גיל שהאלימות ביציעים הרתיעה אותי") והיה פעיל בתנועת המחנות העולים. את צעדיו הראשונים בעולם הריקוד עשה , בעת שירותו בנח"ל בקיבוץ צובה. 19 רק בגיל ידידה מהקיבוץ הזמינה אותו למסיבה בירושלים, ושם, באמצע רחבת הריקודים, הבחינה בכישרון הטבעי שלו והציעה לו להצטרף אליה לשיעור מחול מודרני. "הגעתי לסטודיו שהיה בסלון של בית", משחזר חיים בחיוך, "כולם היו לבושים בבגדי גוף צמודים והשיער שלהם היה אסוף, ואני הגעתי במכנסי ג'ינס פדלפון וחולצה תכלת. ישבתי בשורה האחרונה והתבוננתי. הרגשתי שאני נכנס לעולם קסום. עד היום, כשאני נכנס לסטודיו, משהו בי נפתח. זו בועה שכולה טוב."

הכבשה השחורה בבית." בבית הספר הימים היו מורכבים לא פחות. חיים סבל מפערים לימודיים גדולים והרגיש ילד שקוף. כדי לברוח מהמציאות הקשה וממעשי האלימות בבית, מצא נחמה באולם הקולנוע השכונתי. "כל יום הלכתי לקולנוע. לקחתי אוכל מהבית ועשיתי לי פיקניק באולם. ראיתי את אותו הסרט יום אחר יום. שם היה לי שקט, זה היה מקום המקלט שלי."

חיים (משמאל) עם אחיו

10

09/2026 - 351 רעננה