כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - פברואר 2018 - גיליון 248

ג'וג'ו מויס ספינת הכלות /

אביבה אסיאו מאת: 

ספר סרט

"ספינת הכלות" הוא ספר שבסיסו אירוע היסטורי וכל השאר נולד מדמיונה העשיר נשים צעירות עולות בתום מלחמת העולם 650 . וכישוריה הספרותיים של ג'וג'ו מויס השנייה על נושאת המטוסים "ויקטוריה" בדרכן מאוסטרליה לאנגליה לפגוש את בעליהן הטריים. נשים אלה הן בעצם כלות צעירות שנישאו לבחירי ליבן במהלך המלחמה. ציפייה, מתח וחרדה מאפיינות את הנשים הצעירות האלה. מחד, הן רוצות לסיים את המסע בן ששת השבועות ומאידך, בתום המסע ממתינים להן בעלים שהן בקושי מכירות, משפחה חדשה וחיים בארץ זרה ובלתי מוכרת. חיילי הצי המלכותי ורב החובל הייפילד שזו נסיעתו האחרונה בטרם 1000 הנשים היו על סיפון האוניה גם 650- בנוסף ל יצא לפרישה. הספר ממוקד בארבע נשים שחלקו תא אחד ובשיחות החולין שלהן: , ג'ין שהייתה אחות מצטיינת בשירות הצבא הבריטי, פרנסס , שבאה ממשפחה עשירה מדברת בעיקר על עושרה, איוויס שעלתה לאוניה, למרות ומרגרט הצעירה בחבורה, שהתנהגותה פרועה והיא נושא לפנטזיות החיילים הרחוקים מבתיהם, האיסור, עם כלבתה האהובה. היא הותירה מאחוריה את אביה ושלושת אחיה, שטיפלה בהם במסירות לאחר מות אמה. אין בספר רעיונות פילוסופיים עמוקים ומעוררי מחשבה, אבל הסופרת מעצבת את דמויות ארבע הנשים בצורה בהירה ומשכנעת, והקורא מרגיש כאילו הוא מכיר אותן. גם את הנחתים שדעתם מתעתעת בהם לאור העובדה שהם מוקפים ב- נשים צעירות ויפות, יודעת מויס לתאר בהומור דק, כמו גם את רב החובל שמקפיד שפקודיו ישמרו על חוקי המוסר. 650 רגעי המתח והאמפטיה נוצרים בעצירות נושאת המטוסים בנמלים השונים. כלות אחדות מקבלות שם מכתבים בלתי צפויים בלשון: "את לא רצויה באנגליה. מצאתי אהבה אחרת", או "החלטתי להישאר עם אשתי וילדיי, אל תבואי". דרמה נוצרת כשבחדר המכונות פורצת שריפה שהביאה להורדת כל הכלות לסירות הצלה בים עד כיבוי השריפה. העמודים. אפשר 460 רק בסופו של הספר פורסת הסופרת את הרקע לסיפור, אבל בשביל להגיע אליו צריך לצלוח את asseoia@gmail.com היה בהחלט לקצר את הספר, אבל אין ספק שהוא קריא, כתוב מעניין ומעורר הזדהות.

"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי"

מלכה מהולל מאת: 

במאי: מרטין מקדונה שחקנים: פרנסס מקדונה, וודי הרלסון, סם רוקוול זה לא מקרי שעיירה בשם אבינג במדינת מיזורי אינה קיימת. הרעיון, אני מניחה, היה שאין עיירה אחת כזאת, אבל לבטח יש אלפים כמוה במערב התיכון של ארה"ב. אבל למה מחוץ לעיירה אבינג? אולי משום הרמיזה למעשים שהם מחוץ לחוק, אבל בתוך הקטגוריה של הצדק, מחוץ למקום בו גרים אנשים, אבל בתוך המקום בו נאנסות ונרצחות נשים. מילדרד הייז (פרנסס מקדורמנד הנפלאה, ואני מעזה להמר שתזכה באוסקר השנה) היא אישה אמריקאית מהמעמד הבינוני, קשת יום, מוזנחת ומרירה. החיים מזמנים לה גם "תיק" נוסף. בתה נאנסת ונרצחת באכזריות לא הרחק מביתם.

מילדרד, שנוכחת לדעת שהמשטרה מתמהמהת בחקירת הרצח, מחליטה לשכור שלושה שלטי חוצות. על אחד מהם היא כותבת:"נאנסה תוך כדי רציחתה", על השני: "ועדיין אין מעצרים?" ועל השלישי: "איך זה יכול להיות, המפקד ווילובי?" זהו הגפרור שמצית את הסרט תרתי משמע. העיירה המנומנמת מתעוררת לעימותים קולניים ואלימים, זאת לאור העובדה שמפקד המשטרה ווילובי (וודי הרלסון) הוא איש חיובי ומפקד מוכשר העושה כמיטב יכולתו. אבל השורה התחתונה עומדת לצידה של מילדרד: תעלומת רציחת בתה לא נפתרה, ואין היא נותנת לאיש או לדבר להסיט אותה מהדרך להשגת המטרה: בנה הסובל מהצקות חבריו בשל אימו, חברתה ושותפתה לחנות הנעצרת כאמצעי הפעלת לחץ, מחלתו של מפקד המשטרה ועוד. מילדרד היא בעצם ג'ון ווין של ימינו. תקופת סרטי המערבונים אמנם הסתיימה מזמן, אבל תופעת הוויג'ילנטה, דהיינו לקיחת החוק לידיים והחיפוש אחר הצדק באופן אישי – קיימת גם קיימת. הטוויסט בעלילת הסרט הוא שאת מקומה של ג'ון וויין תופסת אישה, ואת מקום הנרצח תופסת נערה שגם נאנסת וגם נרצחת. ההקשר העכשווי כמובן ברור, אבל הדילמות המועלות בסרט אינן עוסקות רק בפמיניזם. הדילמות הן מוסריות ופילוסופיות ועוסקות בשאלת מקום המוסדות הרשמיים של המדינה בחיינו, ומה יכול האזרח הקטן לעשות כשהן אינן מתפקדות. כיצד פועלים במקרים שהגזענות אינה נחשבת פשע? האם ראוי לוותר על עשיית הצדק כדי להציל נפש תועה וסובלת? האם נקמה היא ערך מספק כשהוא מושג? הסרט עשוי נפלא. הוא כבד, הוא מעיק, הוא ארוך, אבל לו הייתי בוחרת לראות סרט אחד השנה – זה הסרט.

Mehulal2@netvision.net.il

11

02/2018 - 248 רעננה