כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - מרץ 2018 - גיליון 249

בישולאה

רוטב + לביבות אפויות לאה קליין מאת: 

בצל גדול קצוץ ומטוגן 1 • תפוח אדמה

1 • בטטות בינוניות

2 •

כפות שמן קנולה 4 גרם חמאה או 30 • חופן פטרוזיליה

• ביצה

1 • מלח פלפל •

לבשל את הבטטות עם תפוח האדמה ולמעוך לפירה. לערבב עם הבצל המטוגן ושאר החומרים. להניח נייר אופן ההכנה: דקות בצד שני. 15 , דקות בצד אחד 30 מעלות 180 אפייה בתבנית, לשמן מעט, בעזרת כף להניח לביבות ולאפות בחום של רוטב: מלח ופלפל • עירית • כפית שום מרוסק 1 • כפות מיונית 2 • שמנת 1 • Cleah1@walla.com

"נכנס יין יצא סוד"

תזונה

אורה צרויה מאת:  הגמרא במסכת מגילה אומרת: "חייב אדם להשתכר בימי הפורים עד שלא יבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי". דין זה נלמד ממגילת אסתר שאומרת: ימי הפורים הם "ימי משתה ושמחה" ומשתה הוא ביין, ולכן מצווה חשובה להשתכר, והזדמנות לעשות היכרות עם היין.

אגדה עתיקה מספרת על מלך פרסי קדום שאהב מאוד ענבים ולכן הטמין אשכולות ענבים רבים בכד גדול, וכדי . הפילגש הראשית של המלך, שחשבה שסר חינה בעיני המלך, רעל לשמור על הענבים לעצמו, רשם על הכד את המילה מאסה בחייה ורצתה לשים להן קץ, לכן שתתה את הנוזל שבכד. והנה, במקום להרוג אותה החיה המשקה את נפשה ומילא אותה עזוז וגבורה, שיפר את מצב רוחה, ודיכאונה נעלם כלא היה. כה רבה הייתה התלהבותה, שזנחה מיד כל מחשבה אובדנית, ואף השקתה את השליט מהשיקוי הנפלא. הוא התלהב גם כן, והפילגש שבה להימנות על חביבותיו. נתיניו הצטוו, מאותו יום ואילך, להניח לענבים לתסוס. ובמשתאות לשתות הרבה יין. גם אם האגדה על תגלית היין נשמעת דמיונית היא מעידה שהאדם גילה ושתה יין והרבה יין, עוד זמנים קדומים שנים, 7,400 שנה ששימשו לשמירת יין. באיראן נמצאו כדים כבני 8,000 מאוד.  בגיאורגיה נמצאו כדים עשויי חרס כבני שנה. על קירותיהם של קברי הפרעונים וברשימת המנחות שהוגשו למת נמצאו כדי יין 5,500- ובבבל נמצאו כדים בני כ אשר יוצרו ללא ספק בדלתא של הנילוס. את הענבים ליצור היין ייבאו המצרים מארץ כנען. גידול הגפן ויצור יין היו חלק נפרד מההיסטוריה של ארץ ישראל. בספר בראשית מסופר: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל )20 ,' בְּתוֹךְ אָהֳלֹ" (בראשית ט ליין מקום מרכזי בדת היהודית. הוא נחשב למשקה חגיגי, ונהוג לשתות אותו לציון ימי חג מועד ולכבוד אירועים משמחים. היין הוא המשקה היחיד אשר זכה לברכה מיוחדת משלו: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן". ברכה זו יש לומר לפני שתיית היין. כאשר מביאים לשולחן יין משובח יותר מהיין שכבר נמצא על השולחן, מברכים כל המשתתפים ברכת "הטוב והמיטיב". היין הוא מצרך הכרחי לשם קיומם של החגים והטקסים היהודיים: בליל שבת שותים כוס יין בטקס הנקרא קידוש, הבא לציין את כניסתו של היום הקדוש. גם במוצאי שבת שותים כוס יין בטקס הנקרא הבדלה, המבדיל בין היום הקדוש היוצא ליום החול הנכנס. בליל הסדר שותים ארבע כוסות יין, ואילו בפורים אף נהוג לשתות לשוכרה עד דלא ידע. גם בסעודות מצווה, כגון סעודת נישואין וברית מילה יש לשתות יין. יחסה החיובי של היהדות ליין הגיעה לידי כך, שנאמר "אין אומרין שירה אלא על יין". התלמוד הבבלי אף מעמיד את השמחה האמיתית דווקא על כזו הנובעת משתיית יין: "אין שמחה אלא בבשר ויין". למרות כל זאת מזהירה היהדות מפני שתייה מוגזמת: "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ" (משלי כ"ג כ) ו"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין, ע ב). - שתייה מופרזת של יין תגרום להשפעות שליליות על גוף האדם, ובמיוחד על הכבד. וזאת בשל המרכיב יין ובריאות גופנו הגבוה של האתנול שביין שממכר ועלול לגרום לאלכוהוליזם. עם זאת, לשתייה מתונה של אתנול מיוחסות מספר השפעות חיוביות על גוף האדם, בין השאר הוא מיטיב עם הלב. orazruya@walla.co.il

14

03/2018 - 249 רעננה