כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - מרץ 2018 - גיליון 249

ן ָ ט ָּ ק ַ ת ה ִ י ַּ ב ַ ר ה ַ ע ׁ ַ ש ן עוֹד ֵּ ג ַ נ ְ ינוֹ מ ֵ א

אביבה קניג מאת: 

לכל איש יש שם, וגם סיפור. סיפור חייה של טובה נווה, סיפור של יתמות ושואה הוא סיפור עם התחלה קשה וסוף אופטימי. ספר השירים שלה, "אצבעות ירח", המשובץ ד לכך. עיריית רעננה עשתה לה כבוד בהשקה חגיגית של הספר. ֵ באקוורלים שציירה, ע

בפולין בעיירה פרמישלאן שבמחוז לבוב בגליציה. 1944 שנת היום זאת אוקראינה. שמו של אבא היה ישראל דים והוא הגיע מהכפר לסקו בדרום מזרח פולין. אימי יולדתי, פייגה טלומאק, באה מפרמישלאן. שניהם ניצלו אמנם מתופת הגרמנים אך לא לאורך זמן. זה היה בתשעה באב. הייתי בת חצי שנה כשהיא נפטרה. חורבן של שני בתי מקדש וחורבן פרטי שלי. דודתי, אחות אימי, ואבי גידלו אותי עד גיל שנתיים. אז אבי התחתן פעםשנייה עם גלינה (גליניאנה )והעבירו אותנו למעון פליטים בפריז הנקרא "רוטשילד". היו לי בעצם שתי אימהות. אימי שילדה אותי ואימי שגידלה. את אימי שילדה אני מכירה רק בדמיוני. היא מתה בעודה מחזיקה אותי בידיה. אימי שגידלה אותי וחינכה אותי הלכה איתי לאורך כל הדרך. האם פגע בי מותה של אימי? כתבתי על כך בשיר."פייגה זיסה של אבא,\ הידעת כי עודי מחפשת את השקט בחום זרועותייך שקפאו ממני בקצה מלחמה?..." היית ילדה עצובה? "פעם שאלה אותי בתי "אימא מדוע עינייך תמיד עצובות"? התשובה היא: 'אי אפשר' להיפרד מהעצב הזה. הוא תמיד שם". אוסף שיריה מוכיח כי אכן כך הוא. השירים נכתבו מתוך עצב, כאב וגעגועים שחוותה כניצולת שואה. אלה ניבטים מכל שורה ומכל מילה. "השירה באה מהנפש, והנפש משקפת את הגוף". מתי הגעתם לרעננה? הגענו לרעננה לבית הדוד, אח אימי המגדלת, 1949 "בשנת שגר ברחוב רמב"ם. אבי בינתיים בנה לנו בית במו ידיו בשיכון ותיקים ומכאן התחיל הספר שלי. השואה שלנו התבטאה בשתיקה. חוויתי אותה בבית. קשה מאד היה להוריי לחשוף ולדבר על מה שעברו והם בחרו לשתוק. אבל מהעצב, כמו שאמרתי, אי אפשר להיפרד. הוא תמיד שם. עבר לדור השני וממנו לשלישי". מתי גילית שאימך המגדלת אינה האם היולדת? "בגיל שבע, בשיעור חקלאות בבית הספר "ברטוב" בו למדתי, ניגשה אלי ילדה ואמרה בכנות אכזרית מבלי שידעה עד כמה אכזרית היא: 'אומרים שאמך אינה אימך'. חזרתי הביתה ושאלתי את אימי אם זה נכון. היא הכחישה. כי אז שתקו. לא דיברו. אבל אבי סיפר לי את האמת". 14 אני כילדה כבר חשתי. רק בגיל

צילום: מוטי בן-ארויה

טובה נווה

"בראשית היה האור \ מרחף בין אבי לאמי\אהבתם שנקטעה יצרה אותי \לא מובנת לעצמי "...(מתוך השיר "ריחוף"). צלילי השירים נמהלים בצללים הכהים שהחשיכו את חייה של טובה נווה. הצלילים האלה הם שניצחו את כוחות האופל. שנים רבות חלפו לפני שהצליחה נווה להעביר את סיפור חייה מעולמה הפנימי למילים של השירים בספרה הראשון. מן הסתם, השירים אינם מספרים את כל הסיפור. יצאתי לפגוש אותה ולשמוע ממנה עוד. בתחילה סירבה ודחתה אותי, ולבסוף התרצתה: "הגיע הזמן. נולד הספר". פגשתי את טובה נווה בביתה הצנוע ברעננה. ציוריה מקשטים את קירות הבית. תמונות נכדותיה מונחות על הפסנתר. אישה נאה טובה. דיבורה שקט כמעט לוחש. עם זאת היא סוחפת אותי בדיבורה הרהוט ובסיפורה המצמרר. מי את טובה (גיטל)? "נבראתי מתוך הגיהנום" היא פותחת בלי צנזורה. "נולדתי בסוף

6

03/2018 - 249 רעננה