כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוקטובר 2018 - גיליון 256

בני רייס

לאה קליין מאת: 

עם בני רייס נפגשתי בלובי של הבית המוגן אליו נכנס לאחרונה. הוא הגיע בצעדים קלילים ומהירים והתיישב לידי. התרווחנו בכורסאות ואמרתי שכדאי שנסגור את הטלפונים הניידים שלנו.

"אין לי כזה" הוא מחייך "ואני אפילו לא יודע איך להשתמש במכשיר כזה". כן, והוא גם היה לבוש במכנסי חאקי קצרים, צנוע... נשאר פלמ"חניק צנוע. בני רייס, אלמן, היה נשוי ליזרעאלה, ז"ל, בת רעננה. להם שלושה ילדים, חמישה נכדים ואחד-עשר נינים. שאלתי. "היכן נולדת?" הגענו לארץ באוניה שעגנה בנמל חיפה". 4 . בגיל 1929 "נולדתי בגרמניה בעיר דסאו בשנת מה הזיכרון הראשון שלך מאז? "ריחות שלא הכרתי. סוסים וכרכרות המובילים אנשים." היכן גרתם? "בתחילה בכרמל, ואחר כך, בשל חיפושי העבודה של אבי, הגענו להרצליה שם התקבל לעבודה בקואופרטיב

סיפור תמונה

'השרון המאוחד' (חברת אוטובוסים)". ומה אתך באותו זמן? ידעת עברית? איך השתלבת?

"הייתי שנה בגן בהרצליה ואימא סיפרה לי שקלטתי מהר מאוד את השפה העברית. כבר בימים הראשונים כשהגעתי הביתה אמרתי לאימא: 'צריך לרחוץ דדיים (ידיים)'. ברעננה גרנו בבית של האחים בודניק מראשוני רעננה. בפרדס הצמוד לבית הייתה קרונית להובלת הפרי וכל הילדים היו נוסעים על הקרוניות. מדי בוקר הייתה התעמלות בוקר בהנחיית המורה אפשטיין. הוא היה עומד ושורק כשברקע צלילי השיר 'בהרים כבר השמש מלהטת' בקצב של מרש. כשהיינו בכיתה ו' הגיעו ילדים מבן-שמן מקבוצת 'עלומים'. שולמית אלוני הייתה בקבוצה זו , בקיבוץ מעגן כאשר מטוס 1954 וגם אורי גלין – הטייס של אסון 'מעגן'" (אָסוֹן מַעֲגָן אירע בשנת קל התרסק לתוך קהל שנכח בטקס זיכרון - ל"ק) מה עשיתם בשעות הפנאי? "הלכנו לקולנוע. אהבתי מאוד את הסרטים של צ'רלי צ'פלין והשמן והרזה. . בכיתה ז' למדתי לנגן על פסנתר אצל נחמה ברטוב, 11 למדתי גם לרכוב על אופנים בגיל (אשתו של ישעיהו ברטוב, מחנך בביה"ס, שלימים היה מנהל ממלכתי ב') ולשם כבר רכבתי על אופניים, וגם הייתי בתנועת הנוער 'מחנות העולים'". וכשסיימת תיכון? התגייסתי לפלמ"ח. היינו 'הכשרת מעוז'. המ"מ היה רחבעם זאבי גנדי, שאותו 1947 "בשנת עברנו לקיבוץ 1948 - מאוד הערצנו. נלחמנו שנה שלמה על יד בית שאן, הגנו על טירת צבי. ב דליה כדי להילחם נגד הכנופיות של קאוקג'י שרצה לבודד את איזור העמקים מחיפה ומאזור תל-אביב. בקרב האחרון, הפשיטה על כפר זרעין, היו לנו הרבה הרוגים ופצועים. באותה שנה נלחמנו נגד הפלישה של הצבא הלבנוני בגבול הצפו. שם נהרג בן רעננה, יששכר חברים. אני זוכר שגנדי הצליח להעביר הודעה דרך תחנת השידור 'קול 7 פסטרנק, עם עוד הגליל'. הוא הקריא את שמות ההרוגים וסיים: "אבלים ונשבעים נקם, חברי הכשרת 'מחנות העולים' ממעוז". הוקם צה”ל ונשבענו אמונים בצריפין. באחד הערבים ב'מחנות העולים', ביקשה 1948 "ביוני נערה יפיפיה ששמה יזרעאלה שאספר על הפלמ”ח. לאחר זמן מה התקיים כנס של ריקודי עם בתל-אביב. שם ראיתי אותה שוב. רצתי לקראתה והתחבקנו בפעם הראשונה. כך נולדה הידידות שהפכה לאהבה ואחר כך למשפחה". במה עבדת? כל נהג החנה את 1956 שנה עבדתי כנהג ב’אגד’ ועסקתי שם בתפקידים שונים. בנובמבר 25" האוטובוס ליד ביתו מחשש שהערבים יפוצצו אותו. לילה אחד, קיבלה יזרעאלה צירים ולא היו מוניות. לקחתי את האוטובוס ונסענו ל'בילינסון'. למחרת בבוקר היא ילדה". וכשיצאת לגמלאות? "התחלתי לעבוד כמדריך תיירים. הייתי בקורס הראשון של מורי הדרך באזור תל-אביב. הדרכתי קבוצות, במיוחד של דוברי גרמנית". זכורות לך חוויות מיוחדות מטיולים עם הגרמנים? "אחת התיירות ממינכן כתבה לי חודשים ספורים לאחר הביקור בארץ שהיא רוצה לחזור ליהדות, כי סבתה הייתה יהודייה. ואכן היום היא בקהילת הרפורמים של יהודי מינכן בגרמניה". על אופניים אתה ממשיך לרכוב? "אני ממשיך לרכוב הרבה על אופני ההרים שלי והשתתפתי במרוץ של הר סדום לפני כשלושה חודשים". מתגעגע לרעננה? "אני בעיקר מתגעגע ליום שרצתי לחבק את יזרעאלה, אשתי האהובה". Cleah1@walla.com

אָה ָ בּ ַ ה ה ָ רוּכ ְ בּ

דוד אשל מאת: 

בַּקָּשָׁה לִי אֵלַיִךְ תַּשְׁעָ"ט אִם אֶפְשָׁר, לְכִי לְאַט,

אִם צָרִיךְ... עִצְרִי דָּבָר לֹא תְּאַחֲרִי, קוֹדַמְתֵּךְ תַּשְׁעָ"ח בְּקֹשִׁי נָשְׁמָה וּרְאִי כַּמַָּה מַהֵר נֶעֶלְמָה, לְכִי תַּשְׁעָ"ט בַּקֶּצֶב שֶׁלִּי לֹא נוֹרָא, אִם קְצָת תִּתְעַצְּלִי.

תְּנִי לָנוּ זְמַן לֶאֱהֹב וּזְמַן לְסַלֵּק כָּל מַכְאוֹב,

זְמַן לַחְשֹׁב בִּצְלִילוּת הַדַּעַת בְּמָה כֵּן, וּבְמָה לֹא לָגַעַת, תְּנִי לָנוּ זְמַן לְיַשֵּׁב מְדָנִים וּזְמַן לְקַבֵּל, יְלָדִים, נְכָדִים וְנִינִים, זְמַן לְהַרְגִּישׁ, לַחַוּוֹת וְלִטְעֹם תְּנִי לָנוּ זְמַן לִקְטַנּוֹת הַיּוֹמְיוֹם. ַ תַּשְׁעָ"ט, תְּנִי לָנוּ זְמַן לְלֵב רוֹגֵע לְהִזָּכֵר וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ, זְמַן לִלְמֹד וּלְהִתְעַנְיֵן

וּלְבַצֵּעַ אֶת מָה שֶׁהָרֹאשׁ מְדַמְיֵן, לְנַצֵּל כָּרָאוּי אֶת כָּל סוּגֵי הָאַקְלִים לֵהָנוֹת, מִזִּמְרַת צִפּוֹרִים וּמִשִּׁפְעַת הַצְּלִילִים, לִצְפִיָּה בִּשְׁקִיעוֹת וּבִזְרִיחוֹת וּזְמַן לַהֲנָאָה, מִטְּעָמִים וְרֵיחוֹת.

תְּנִי לָנוּ זְמַן לִשְׂרֹד עוֹד זְמַן וְעוֹד, וּתְנִי לָנוּ זְמַן לִהְיוֹת כִּי נוֹתְרוּ לָנוּ הֲמוֹן עֲשִׂיּוֹת. תְּנִי לָנוּ יַד אֲהוּבָתֵנוּ תַּשְׁעָ"ט נֵצֵא לְדַרְכֵּנוּ אַט אַט, יַחְדָּו נְנַצֵּל כָּל דַּקָּה וְנִזְכֶּה בְּשָׁנָה יוֹתֵר אֲרֻכָּה.

שָׁנָה טוֹבָה אַתְּ... שְׁנַת תַּשְׁעָ"ט.

Dbeshel13@gmail.com

3

10/2018 - 256 רעננה