כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - נובמבר 2018 - גיליון 257

יהודית קציר Ø ¢ צילה ¢ ר ÙÏ ה ˙ יהו„י מאת: 

ר ÙÒ

צילה, שהתעוורה לחלוטין בשנותיה האחרונות, מתה בשיבה טובה כשהיא מותירה אחריה קטעי יומן, אותם כתבה לאורך ארבעים שנים. את יומנה ויומנו של אהובה, חנן, מוצאים בני המשפחה, ילדיה ונכדיה, אך דבר לא נעשה עימם עד שהגיעו לידי נינתה, הסופרת יהודית קציר. קציר, שבקושי זכרה את הסבתא-רבתא שלה, החליטה לכתוב ספר המבוסס על היומנים, החלטה שקיבלה חיזוק מאימה של קציר שבשכבה על ערש דווי אמרה לבתה: "את תכתבי את הרומאן על סבתא שלי". קציר ראתה בכך מעין צוואה. הספר הוא סאגה משפחתית לאורך ארבעה דורות. תחילתו באודסה

, והמשכו בארץ ישראל, עוד מהתקופה בה שלטו התורכים בארץ, דרך תקופת המנדט הבריטי 1905 שברוסיה, לאחר הפוגרום של ואחרי קום המדינה. צילה נישאה לגבר הראשון שנשק לה כי היה לה ברור שאם היא נושקה על ידי גבר, עליה להתחתן איתו. היא איבדה עין אחת בפוגרום וחתנה היה מוכן לקבלה כך, עם העין החסרה. בהמשך חייה היא מתאהבת לראשונה ברווק, בשם חנן, שעבד בסביבת מגוריה כפועל והרומן בין השניים נמשך לאורך שנים, בלי שהתגרשה מבעלה. בתקופות שונות התגוררו השלושה יחד וגידלו את חמשת ילדיה של צילה ובעלה. הזוג המאוהב נישא רק אחרי פטירתו של הבעל. ילדי המשפחה התרגלו למגוריו של "דוד חנן" בביתם, שגם תמך בהם כלכלית ודאג לחינוכם, אם כי יש להניח שלא הבינו בדיוק את מערכת היחסים הסבוכה במשפחתם. המושבות הראשונות בהן התגוררה צילה עם משפחתה: מושבת הביל"ויים גדרה, באר שבע בראשיתה, ואפילו ההתיישבות היהודית בעזה, זוכים בידיה של קציר לתיאורים חיים וססגוניים. בהשפעת אהובה, חנן, הפכה צילה לטבעונית ואף הקימה מסעדה צמחונית בתל אביב ובהמשך, מעון לילדים ברמת גן, שהאוכל שהוגש בו היה על טהרת הצמחונות. בספר משולבת התכתבות ענפה בין סבה וסבתה של קציר, שאולי ניתן לדלג על חלקם, אך על קטעי היומן, מומלץ לא לוותר, גם אם הם לפעמים ארוכים מדי. הם כתובים בשפה פשוטה ומושכים את הלב. קל להזדהות ולהעריץ את האישה צילה, שחוותה קשיים כה גדולים בחייה ויכלה להם. ספרה של קציר הוא חלק מז'אנר הרומנים האוטוביוגרפיים שכתבו סופרים ידועים בשנים האחרונות (כמו: "הדבר היה ככה" שכתב Yehudit_helfer@walla.co.il מאיר שלו ו: "פאני וגבריאל" שכתבה נאוה סמל).

אל נקמות תיאטרון הקאמרי

שלום אש בימוי איתי טיראן ∫ מאת

רון Ë יא ˙

Æ וי ריגר ועוד ß ג ¨ אנסטסיה פיין ¨ הלנה ירלובה ¨ אלון דהן ∫ שחקנים

ÏÏ הו Ó כה ÏÓ מאת: 

הדילמות והקונפליקטים שמתעוררים בהפקה החדשה של תיאטרון 'הקאמרי' למחזה בן המאה של שלום אש עטופים בעטיפה יהודית דתית ומתרחשים בתחילת המאה הקודמת. הם יכלו, עם זאת, להתעטף בכל כיסוי אחר, בכל חברה אחרת, בכל מיקום גיאוגרפי אחר ובכל תקופה אחרת שכן הדילמות במחזה חובקות עולם הן ונצחיות.

הסיפור סובב סביב ניסיונות נואשים של זוג הורים בעלי עבר מפוקפק בלשון המעטה לחזור בתשובה ולהסיר את הכתמים מעברם למען בתם יחידתם, רבקל'ה, כדי להבטיח לה עתיד טוב יותר. האב הצליח לעשות כסף רב מעסקיו, ניהול בית בושת במרתף ביתו, תוך שהוא עושה כל מאמץ לשמור על הפרדה מוחלטת בין עולמות תחתונים לעולמות עליונים, שם מתגוררת המשפחה שומרת המצוות. המאמצים האלה עולים בתוהו. . את המחזה "אל נקמות" שזכה להצלחה 1935- היה מועמד לפרס נובל לספרות ב 20- שלום אש מגדולי הסופרים היהודים במאה ה בינלאומית גדולה, הוא כתב באמצע שנות העשרים שלו. תחילה הועלה המחזה בגרמניה וברוסיה ועורר הדים חזקים, ומשהועלה בשנת בברודווי שבניו-יורק – הוא גרם לסערה עצומה. השחקנים והמפיקים הועמדו לדין באשמת פגיעה במוסר ונידונו לעונשים כבדים, 1920 שבוטלו מאוחר יותר. והוא עדיין רלוונטי, המחזה. איתי טיראן בכישרונו הגדול מצליח להעלות על הבמה דיון אמיתי, חסר רחמים, חותך בבשר החי בנושאים רלוונטיים כמו זנות, אהבת נשים, צביעות אנשי הדת והקשר בין הון למעמד חברתי ודתי. אבל הנושא העיקרי הוא השאלה האם יכול אדם להסיר כתמים שדבקו בו בעברו על מנת להשתלב בחברה שמחשיבה עצמה מוסרית יותר וערכית יותר. התשובה עצובה למדי. אלון דהן, המשחק את האב יענק'ל, והלנה ירלובה, המצויינת בתפקיד אשתו, עושים כל שביכולתם להציל את רבקל'ה, המגולמת באופן מושלם על ידי ג'וי ריגר, מגורלם הם – שניים אלה מייצגים הורים רבים באשר הם. הורים המוכנים להילחם בציפורניים כדי שלילדיהם יובטח עתיד טוב יותר. מבקרים רבים תיארו את המחזה כ'אגרוף בבטן'. זהו תיאור מדויק של העבודה שעושה הבמאי בשיתוף השחקנים והתפאורה. הקהל מתפזר לביתו כשהוא תוהה אם יכול אדם בכלל לברוח מהגורל שככל הנראה נקבע לו בטרם נולד. לא קל לצפייה, אבל שווה. Mehulal2@netvision.net.il

±±

11/2018 - 257 רעננה