כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יולי 2019 - גיליון 265

"זרים מושלמים" בימאי: נתן דטנר עיבוד ותרגום: ארז דריגס

תיאטרון הבימה

תיאטרון

מלכה מהולל מאת:  מעל שנתיים חלפו מאז יצא הסרט האיטלקי "זרים מושלמים" לאקרנים, והסרט כבר צולם בגרסה ספרדית, בגרסה צרפתית, נמכר לאמריקאים, וגרסאות נוספות מתוכננות בגרמניה, קטאר, שוודיה וטורקיה. גרסה לא רשמית הוקרנה השנה בהודו. ועכשיו מועלית בתיאטרון "הבימה" גרסה ישראלית. שחקנים: מורדי גרשון, מאיה מעוז, תומר שרון, ריקי בליך, נתי רביץ, ספיר אזולאי, פיני קידרון. "לכולנו יש חיים ציבוריים, חיים פרטיים וחיים סודיים" (גבריאל גרסיה מרקס)

מהו סוד ההצלחה של הסרט הזה? אולי המשפט שאומרת אפי הפסיכולוגית שמארחת יחד עם בעלה את קבוצת החברים הקרובים שלהם לארוחת ערב: "תסתכלו על הדבר הקטנצ'יק הזה (הסמארטפון). זאת הקופסה השחורה של כל החיים שלנו". המחזה כולו מתרחש בערב אחד בסלון אחד, להוציא יציאות קצרות למרפסת ולשירותים, סביב שולחן אחד האוסף קבוצת חברים ותיקים לארוחת ערב. בעלת הבית מציעה לשחק משחק: להניח את כל הטלפונים על השולחן ולחלוק כל הודעה או שיחה שמגיעה עם כל החברים. זהו סוג המשחקים שאתה יודע כיצד הם מתחילים, אבל לא יכול לתאר לעצמך כיצד הם נגמרים. הטלפונים שמתחילים להגיע מספרים סודות, כמוסים פחות או יותר, המאיימים על שלמות המשפחות, החברויות וגם האנשים עצמם. בגדול זהו מחזה על הסכנות הטמונות בטכנולוגיה, אבל הוא גם מעבר לכך. הוא דן בצורך של אנשים במרחב פרטי, באפשרות לבחור דרכים משלהם לפתור מצוקות, בזוגיות המודרנית, בצורך בריגושים, ביחסים בין-אישיים, בפיתויים, חולשות אנוש ועוד. המחזה, אף שהוא משעשע ביותר, מעמיד מראה מוגדלת לא רק בפני הדמויות במחזה, אלא גם בפני כל אחד מהצופים, והמראה הזאת אינה מחמיאה במיוחד. עניין הפרטיות מהותי במיוחד. תארו לכם עולם שבו אין פרטיות, עולם בו כל מילה שנאמרת, כל מעשה שנעשה, ואולי אפילו כל מחשבה שעולה בראש – כל אלה הם נחלת הכלל. עושה רושם שהטכנולוגיה, על אף יתרונותיה הרבים, עלתה על דרך מהירה להגיע לשם והתוצאות תהיינה לא פחות מהרות אסון. העיבוד להווייה הישראלית מדויק, הבימוי של דטנר עושה חסד עם המחזה, והמשחק של כל שבעת המשתתפים משכנע ביותר. בהחלט Mehulal2@netvision.net.il ‏ שווה לראות.

7 המשך מעמוד › לעקוב מקרוב אחר גידולם והתפתחותם, ואינני יכול שלא לעשות השוואה כיצד הם גדלים ובאלו תנאים וכיצד גדלתי. (לשמעון ומרים שלושה ילדים, עשרה נכדים ונינה – ע.מ.) מתי עברתם מהקיבוץ לרעננה? "בשליחות בפאריס היינו כשלוש שנים וחזרנו ארצה כי בתנו התגייסה לצבא. התכוונתי להשתלב במפעל "פחמס" שבקיבוץ עברנו לרעננה. מספרשניםהייתי 1987- אך זהלא יצאלפועל וב מעורב בהקמת מפעל הייטק בתחום שיקוף של מערכות רנטגן . בין לבין הדרכתי 2005- ממוחשבות עד פרישתי לגימלאות ב טיולים השתתפתי במשלחות הראשונות של פרופסור אהרוני שחיפשו את המגילות הגנוזות במדבר יהודה".

כשלושים שנה עברו מאז שעזבתם את הקיבוץ. מהי הרגשתך או יחסך אליו? עיניו של שמעון בורקות כשהוא עונה באחת: "הקיבוץ היה ונשאר עד היום אבן שואבת עבורי. אני מאמין שזו דרך החיים הצודקת. איני יכול להגזים בתרומה של עין החורש עבורי". והוא מוסיף בחיוך: "לולא היה קם היו צריכים להקים אותו עבורי. התמסרותי אליו היא טוטלית". ובגמלאות אתה נח? "להיפך. אני עסוק אף יותר, בעיקר בפעילויות התנדבותיות. ב"יד שרה" בבית המלאכה אנו ממחזרים את הציוד שניתן לנזקקים. אני פעיל גם בעמותת "ילדות אבודה" שהוקמה במטרה להשיג מממשלת גרמניה הכרה במעמד המיוחד ופיצוי הולם עבור אלה שהיו ילדים בתקופת השואה. היא חברים. אני מקיים פגישות-הרצאות עם 3,500- מונה כיום כ תלמידים וחיילים ומשתתף בפרויקט "זיכרון בסלון". מהו המסרשאתהמשתדל להעביר במפגשיםאלה? "כשאני מספר את תולדות חיי, פרק ילדותי בשואה ואח"כ העלייה ארצה וההתאקלמות מאז, אני מדגיש שנושא השואה הוא לאו דווקא החלק החשוב. מבחינתי החלק החשוב הוא התקומה, התקומה האישית שלי ושל עם ישראל במדינת ישראל אחרי השואה. ‏ Manor_un@hotmail.com

הצעירים בסנגל

14

07/2019 - 265 רעננה