כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יולי 2019 - גיליון 265

תקומה ובנין - זהו שם המשחק עוזי מנור מאת:  כשפגשתי לצורך ראיון את המשוררת והסופרת מרים דרור לפני חודשים אחדים עמד ברקע בעלה, שמעון דרור (הרשפט), והספיקו לי כמה משפטים שאמר כדי לדעת שלאיש סיפור חיים מרתק משל עצמו. ואכן כך הוא. בפגישתנו בסלון דירתו הנאה , מסכת חיים מרתקת. 1934 במרכז רעננה, שם הוא מתגורר עם רעייתו, פרש בפניי דרור, יליד

נתחיל בהתחלה.. "נולדתי בבריסל להורים שהיגרו מפולין לבלגיה בעת המשבר הכלכלי בסוף שנות העשרים. אבא היה חייט אומן ובין לקוחותיו היה ראש עיריית בריסל. אינני זוכר הרבה 1940 - מהשנים הראשונות. עם פלישת הגרמנים לבלגיה ב ברחו הוריי לדרום צרפת. חזרנו כעבור שנה כאשר הגרמנים הכריזו שכל מי שברח יכול לחזור. לא עבר זמן רב והגרמנים החלו בתכנית ההשמדה של היהודים כולל בבלגיה. הוריי נתפסו ונשלחו לאושוויץ. רק שנים אחר-כך נודע לי על הירצחם. קודם לכן עוד הספיקו להסתיר את אחי ואותי אצל משפחה נוצרית. כשלוש שנים חיינו כיתומים כשאנו מועברים ממקום מסתור אחד לשני כולל במנזרים". איך הגעת ארצה? , אחרי המלחמה, ריכזו אנשי הבריגדה והסוכנות 1945- "ב היהודית את הילדים יתומי המלחמה בבריסל. הייתי בקבוצה הראשונה של קן "השומר הצעיר " שנסעה למרסיי. משם הפלגנו באוניה בריטית שהחזירה חיילים בריטיים מחופשה באירופה לפלשתינה. כשהגענו לעין החורש חיכו כל חברי הקיבוץ ליד מגדל המים כדי לקבל את פנינו". והחוויה הראשונה מהקיבוץ? "לקחו אותי לבית הילדים כדי לעשות מקלחת. כשגמרתי ויצאתי החוצה, הרגשתי כאילו זו יציאתי הראשונה לאוויר העולם". איך התאקלמת בקיבוץ? "מצוין. בתוך שלושה חדשים דיברתי עברית. השקעתי מאמצים רבים כדי להידמות בכל לילדי הקיבוץ והצלחתי. השתייכתי לקבוצת הילדים "דרור". מכאן גם אימצתי באופן טבעי את שם משפחתי. מאוחר יותר הכרתי את רעייתי לעתיד מרים, בת הקיבוץ". עם תום השירות הצבאי (סיירת גבעתי ותפקידים נוספים) חוזר שמעון לקיבוץ, עוסק ורוכש מיומנות במגוון תחומים: מסגרות, מיכון חקלאי, דייג, גידולים חקלאים. "אדם לכל עת", מתערבת בחיוך מרים רעייתו. הוא מתמנה לרכז המשק. שכיות החמדה בסלון ביתכם מעידים על שהות באפריקה.. 1972- "אכן", עונה דרור: "עשיתי ציונות עם האפריקאים. ב

נשלחתי לסנגל מטעם המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ כאחראי על שלושה מרכזים חקלאיים שהוקמו שם ושנועדו לחינוך ושיקום של נוער שוליים. המטרה הייתה להעבירם להתיישבות בישובי ספר, משהו בדומה לנח"ל שלנו. ניצלתי את ניסיוני מהקיבוץ כדי להדריכם במכלול נושאי חקלאות, כגון:

גידולים חקלאיים, הפעלת מיכון חקלאי, שיטות דייג, הקמת רפת ועוד. זה היה אתגר עצום ונהניתי מכל רגע". מתי הסתיימה השליחות? 1973- "לצערי מוקדם מדי. כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים ב ניתקו מדינות אפריקה, כולל סנגל, את יחסיהן עם ישראל. עבודתנו שם זכתה להערכה רבה ואף ביקשו שנישאר ונמשיך בהדרכה למרות ניתוק היחסים, אך לא רצינו להמשיך באווירה שנוצרה וחזרנו לקיבוץ בתום שנתיים. הייתה עוד שליחות? "עם שובנו מסנגל השתתפתי בקורס ונעשיתי גזבר הקיבוץ. לאחר מספר שנים חיפשו במזכירות הקיבוץ הארצי מישהו שירכז את תנועת "השומר הצעיר" באירופה. תנועות הנוער יצאנו, שבע 1980 הן בדמי לכן נעניתי ברצון. בתחילת משפחות שליחים, לאירופה כשהמרכז בפאריס. המטרה הייתה חינוך בני התנועה לעלייה ארצה .אני הייתי אחראי על ריכוז תנועת "השומר הצעיר". גם כאן היה תפקידי מעניין ומאתגר. מבחינתי הייתה בשליחות זו גם מעין סגירת שני מעגלים: האחד – הילד מקן 35- חזר אחרי כ 1945 "השומר הצעיר" בבריסל שעזב בשנת שנים לאירופה כאחראי על ריכוז התנועה. השני-הביקור שנה למרד גטו ורשה, 40 לציון 1983 המרגש בפולין באפריל שם גם הוספתי לשמי את שם נעוריי, הרשפט". הזכרת את מרד גטו ורשה. איזה חלק מילאה השואה בחייך ואני מתכוון מאז הגיעך ארצה? "מעניין, אבל נושא השואה התעורר אצלי יחסית מאוחר. בכל השנים כמעט עד יציאתי לגמלאות הייתי בעיקר עסוק בעבודה. הנושא התעורר בגלל...הנכדים. יש לי יותר זמן › 14 המשך בעמוד

7

07/2019 - 265 רעננה