כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - ספטמבר 2019 - גיליון 267

אליעזר גלבוע מלכה מהולל כתבה וצילמה: 

"שבי, שבי", מקבל את פניי אליעזר גלבוע, ומצביע על שרפרף במוזיאון הנגרות שבנה על גג ביתו, "סטף ורטהיימר ישב על השרפרף הזה".

סיפור תמונה

אני תוהה. מה עשה פה סטף ורטהיימר? "ניסיתי לעניין אותו להקים את מוזיאון הנגרות בתפן", עונה לי גלבוע, אבל הוא לא רצה. הוא כן רצה לקנות את אחד הפסלים שלי, אבל לזה אני לא הסכמתי. אני לא מוכר שום פסל שלי". לזוג הורים מוסיקאים שהגיעו 1947 איש רב גוונים הוא אליעזר גלבוע. הוא נולד בתל אביב בשנת כלים", הוא מספר, "אבא, יעקב גלבוע, היה זמר בריטון לירי 22 . "הוריי ניגנו על 1931 מפולין בשנת מקצועי בפילהרמונית, ואימא, ורדה גלבוע לבית קרפ, הלחינה שירים רבים ובהם השלאגר הכי ידוע בארץ". אני מסתקרנת לשמוע איזה שיר? "היום יום הולדת", הוא עונה, לא בלי גאווה. "אבא התפרנס כמשרטט תווים ואילו אימא ליוותה זמרים וגם עבדה כמנגנת בגנים, תחילה בכינור, אחר כך בפסנתר ולבסוף באקורדיון. היא זו שכיוונה אותי למקצוע הנגרות ובכל יום הולדת הפתיעה אותי עם עוד כלי נגרות. כבר בגיל חמש התחלתי תלמידים במגמה, רק שניים 50 לנגר, ומאז לא הפסקתי. בתיכון למדתי ב"אורט" נגרות, ואגב, מתוך

מאיתנו נהיינו נגרים. בצבא עסקתי בעיצוב גרפי אבל אחר כך חזרתי לאהבה הישנה. נגרות היא כמו דת בשבילי. במקביל למדתי גם אומנויות פלסטיות למיניהן: ויטראז'ים, צורפות, גרפיקה, פיסול, ציור, וגם עיצוב פנים, בוררות בבתי משפט ואפילו עשיתי קורס למחשבה עצמאית באוניברסיטה". גלבוע, נשוי לחבצלת, אב לשלושה וסב לשני נכדים, הקים על גג ביתו מוזיאון, הגדול מסוגו בארץ לנגרות. הוא עמוס כלי נגרות כמו פלסים, לספירה (!) ורבים 3- מקצועות, מסורים, כלי מדידה, כלי השחזה, אזמלים, מברגים, מלחמים, פטישים ועוד. הכלי העתיק ביותר מהמאה ה .19- מהכלים מהמאה ה

מאין אתה משיג את כל הכלים האלה? , אבל את רוב הכלים שרציתי כבר השגתי. עכשיו אני מחפש רק דברים מאוד ספציפיים ונדירים". EBAY- "בעיקר אני קונה ב

ואיך הפרנסה? "זה אף פעם לא היה אצלי העיקר. אני יודע שאני קצת אחר במובן הזה, אבל האהבה למקצוע היא זו שדוחפת אותי. אני זוכר שכשסיימנו את "אורט" עשינו שרפרף כעבודת גמר ואני רציתי לקחת את שלי הביתה, אבל אמרו לנו שמי שרוצה את העבודה שלו צריך לשלם על החומרים. בכיתי אז לאימא כי לא ראיתי את הקשר בין העבודה לכסף. נשארתי כזה עד היום".

מי מגיע למוזיאון? "מעט מאוד אנשים, אפילו שהוא פורסם בבטאונים לנגרות ברחבי העולם. ניסיתי לעניין בעבר את העירייה להקצות לי מקום למוזיאון, אבל זה לא ממש הלך. אולי אפנה לראש העיר הנוכחי שוב, אני מבין שיש לו אהבה לנושא הנגרות והוא אפילו עסק בזה במשך מספר שנים". גלבוע עושה לי סיור בביתו ואני לא מפסיקה להתפעל מהפסלים היפים והמורכבים שהוא פיסל, מהציורים מעשה ידיו להתפאר ומעבודות הנגרות המתוחכמות. מדוע אינך מוכר את הפסלים? "יש לי צוואה שגם אני וגם אשתי חתומים עליה שאנחנו לא מוכרים אף פסל. אני עובד על כל פסל בין כמה חודשים לשנה וחצי, אני אף פעם לא יודע מה ייצא בסוף. אני מתחיל עם גוש עץ גדול, והוא זה שאומר לי מה לעשות. אני לא מכין שום סקיצות. קודם כל אני מוציא את כל התולעים ואז מתחיל. תגידי לי את, אם עובדים שנה על פסל – איך מחשבים את מחירו?"

אז מי כן מגיע הנה? "אני מלמד פה כל מיני פנסיונרים או אנשים צעירים שרוצים ללמוד לנגר, לפעמים אני נותן סוג של

סדנת נגרות, הפתעה שנותנים לאנשים לכבוד יום הולדתם. אני מאוד נהנה מזה. יש לי גם מוח יצירתי למציאת כל מיני פתרונות עיצוביים. בין לבין אני גם כותב. גיליתי את הכישרון הזה בי לפני שנים, והייתה לי פינה בתכנית הבוקר של אלכס אנסקי. הוא היה קורא קטעים מעיתוני הבוקר, ותוך כדי הייתי כותב ומקריא למפיקה שיר בחרוזים על הנושא האקטואלי, ואנסקי היה קורא אותו".

והילדים ימשיכו דרכך? "ממש לא", צוחק גלבוע, "מספיק שאשתי מתמודדת עם האהבה שלי למקצוע, אבל לה אין ברירה, היא הכירה אותי ככה".

Mehulal2@netvision.net.il

3

09/2019 - 267 רעננה