כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - ספטמבר 2019 - גיליון 267

סטלין ואמרו לי שסטלין לא אוהב תפילות". חמש שנים שהתה בלינט במוסד הילדים ותקופה זו זכורה לה כתקופה טובה. "הצוות טיפל בנו יפה, המדריכים חיבקו ונישקו אותנו ונתנו לנו תחושה של בית". בתום המלחמה גילתה בלינט שאימה נרצחה , כשאביה בא לאסוף אותה, 12 ואביה נותר בחיים. בהיותה בת 1950 היא לא רצתה ללכת איתו. רק כעבור זמן התרצתה. בשנת הם עלו יחדיו ארצה. "בוגרי המנזרים" לאתר את 140- בלינט סייעה בהתנדבות ל שורשיהם. שימעה עבר מפה לאוזן ורבים פנו אליה בבקשת עזרה. בזכות פעילותה זו זכתה לכינוי: "האמאשל חסרי הזהות", אולם, למגינת ליבה נותרו כמה מהם חסרי זהות והיא לא הצליחה לעזור להם כי לא היה להם אפילו קצה חוט. בין אותם , תושבת רעננה (כתבה עליה מירה ברק ילדים שבגרו הייתה גם פורסמה ב"כיוון חדש" לפני חודשים אחדים, י-ה), שעד היום לא יודעתמי היא, מי היו הוריה, באיזו מדינה הם חיו ומה תאריך הלידה שלה . ספרי לי מה עבר עלייך ומה את כן יודעת על עברך . הייתי בערך בת ארבע כשהועברתי 1944 או 1943 "אני ילידת למסגרת של עליית הנוער במרסיי. העלו אותנו ארצה ב- . סיפרו לי שלא דיברתי כלל. הייתי ממש אילמת 18.1.1948 בערך עד גיל שש, כנראה כתוצאה מטראומה שעברתי בשנות חיי הראשונות. מאחר שלא דיברתי שום שפה, ולא היה עלי שום סימן, לא ידעו מאיזו ארץ הגעתי, מה שמות הוריי, איזה שם ניתן לי בלידתי ומה תאריך הלידה שלי. כשעלינו ארצה שהיתי כארבעה חודשים במוסד "אונים" בכפר-סבא, ואז זוג מבוגר מרעננה, דרורה ויואל ליכטמן, שהיו חשוכי ילדים, ביקשו לאמץ אותי. הם היו ההורים שלי וטיפלו בי במסירות".

שלי נמצאות במאגרים DNA- קשר משפחתי. כיום תוצאות ה שונים בעולם ואולי יום אחד יימצא לי איזשהו קרוב משפחה. אולי באיזשהו מקום יש לי אח או אחות". ברק שיקמה את חייה. היא נשואה, אם לילדים וסבתא לנכדים. יש הטוענים שמטרת הכנסייה הייתה לנצר את הילדים היהודים ומשום כך נרתמו הנזירות להחביא אותם במנזרים, אך בלינט מתקוממת נגד טענה זו: "זו כפיות טובה לומר זאת על הנזירות. הן פשוט נרתמו להציל את הילדים, תוך כדי סיכון חייהן, ולא הייתה להן שום כוונה להעביר אותם לנצרות. עובדה שכאשר מישהו בא לדרוש את הילדים, הן מסרו אותם מיד. רק יתומים או חסרי זהות לגמרי, שאיש לא בא לדרשם, נותרו במנזרים". אלף נזירות היו מעורבות בהצלתם של אלפי ילדים יהודים. 20 הכיר בעובדה שהנזירות סיכנו את חייהן, והעניק להן "יד ושם" את אות חסידי אומות העולם. גם בלינט שיקמה את חייה. היא התחתנה, נולדו לה ילדים וכיום היא גם סבתא לנכדים. ) מקיבוץ גן שמואל, הגיעה למנזר בגיל שבע 85( פרדג'ה רוטברד אחרי פרידהקשהמאימה. "גדלתי בביתחם וטוב, שומרמסורת. אבא הניח תפילין. אימא אמרה לי לא לספר שאני יהודייה וכך עשיתי, אם כי עם רגשות אשם. תפרתי את השם שלי, פרדג'ה שטרודל, בתוך הבגד שלי, כדי שלא אשכח אותו. הייתי בטוחה שאני הילדה היהודייה היחידה במנזר עד שיום אחד התוודתה חברה באוזניי וסיפרה שהיא יהודייה ואז גםאני הודיתי בכך. רק כשהסתיימה המלחמה ויצאנו מהמנזר גיליתי שהיו באותו מנזר ילדים יהודים". 30 מי הוציא אותך מהמנזר? , שאיבדה בשואה בעל דבורה זילבר "אישה אחת, יהודייה בשם ובן, החליטה שלפני שהיא גומרת עם החיים שלה היא תעשה משהו טוב ושמה לעצמה למטרה: להציל את הילדים מהמנזרים. היא הגיעה למנזר והמציאהשישאיזה דודשמחפשאותי. לימים ילדים מהמנזרים. בהמשך 24 נודע לי שדבורה זילבר הוציאה , שם שהיתי עם "הקואורדינציה" הועברתי למוסד של ארגון יתומים אחרים. אבא, אימא ואחי נספו בשואה". רוטברד עלתה ארצה עם ילדי "הקואורדינציה" בעלייה בלתי לגאלית. הילדים שהו בקפריסין חצי שנה ורק אז קיבלו אישור לעלות. היא נשואה, אם לילדים וסבתא לנכדים. ועד מידבתוםהמלחמהחברויחדמספרארגוניםלהצלתהילדים: הקהילות הדתי, אגודת ישראל וארגון "הקואורדינציה הציונית , שהיה ארגון אל מפלגתי שהכיל את כל תנועות לגאולת ילדים" דרור, השומר הצעיר, גורדוניה, הנוער (למעט תנועת "המזרחי"): . התוכנית המקורית הייתה להשאיר את הנוער הציוני ועקיבא הילדים במוסדות בפולין עד שיקומם, אך האנטישמיותשפשתה בפולין אחרי פוגרוםקלצה, והחששמהקושישלהילדיםלהתנתק ממציליהם הנוצרים גרמו להחלטה לפעול בדחיפות להעברתם לארץ-ישראל. ארגון "הקוארורדינציה" עמד בקשר רצוף עם ועם עליית הנוער בפולין. הארגון ראה בהוצאת "הבריחה" ארגון הילדים מהמנזרים בבחינת "פדיון שבויים" וראשיו החליטו: "לא נפסיק עד שנפדה את אחרון הילדים, כי זאת הייתה צוואת של האו"ם הקים בתי "אונר"א" הוריהם שהושמדו". גם ארגון ילדים בפולין אחרי המלחמה. מי שהובילה את הטיפול הנפשי בילדים הייתה העובדת . רובהילדיםהללוהגיעוממחנותהריכוז, גרטהפישר הסוציאלית

מתוך ההזמנה לכנס

האםחיפשת במשך השנים אתשורשי משפחתך ואולי גם מישהו ניסה למצוא אותך? "כן. ניסיתי, אך התחלתי לחפש ברצינות רק אחרי שהוריי המאמצים הלכו לעולמם, כי לא רציתי לפגוע בהם. היה מישהו מקנדה שחשב שאני בתו והיה מישהו שאיבד ילדה בשואה והצהיר שהוא משוכנע שהוא אבי הביולוגי. הוא ניהל נגד הוריי משפט שארך מספר שנים וגרם לי טראומה קשה. אותו אדם עקב אחריי, ארב לי בכל פינה, וגרם לי לחיות בפחד. בסופו של דבר בית המשפט טען שלא היו לו הוכחות חותכות שאני בתו והשופט שאל אותי היכן אני מעדיפה לגדול. כמובן שהעדפתי להישאר אצל אבא ואימא שלי. לימים, כשכבר נעשו בדיקות , עברנו, שתי בנותיו ואני, בדיקות ואכן נמצא שאין בינינו DNA

9

09/2019 - 267 רעננה