כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה דצמבר 2019 - גיליון 270

שִׂיחָה עִם מַחֲלָה דוד אשל מאת:  סִפֵּר לִי חֲבֵרִי לִקְרַאת סוֹף הַשָּׁנָה ְעַל שִׂיחָהּ שֶׁנִּהֵל וְזוֹ לְשׁוֹנָהּ: "שְׁאֵלָה לִי אֵלַיִך ְמַחֲלָה רָעָה, מַדּוּעַ אַתְּ מַפְגִּינָה אֶת כָּל כִּשּׁוּרַיִך וַאֲפִלּוּ מְעַט, אֵין בָּךְ צִנְעָה?

אורה דולב

לאה קליין מאת: 

לעיתים אנו רואים בעיתוננו במדור "סיפור תמונה" את חתימתה של אורה דולב מתחת לצילום. דולב אולי אינה מוכרת ברעננה, אך ב"מגדלי הים התיכון" בכפר-סבא היא צלמת הבית, חלק בלתי נפרד מנוף הבית. "את דיירת ותיקה?" שאלתיה, "אני מתגוררת כאן כשמונה שנים. שלוש שנים לאחר שבעלי נפטר, נכנסתי לבית הזה." , אלמנה, לה שלושה ילדים ושישה נכדים. 1936 אורה, ילידת היכן נולדת וגדלת? "נולדתי וגדלתי בקיבוץ מסילות. הייתה לי ילדות מאושרת. אהבתי מאוד לנגן באקורדיון. כל בוקר הייתי משכימה

סיפור תמונה

מַדּוּעַ בְּעֵת חַיַּי? מַדּוּעַ, אָץ לָךְ הַזְּמַן? מַדּוּעַ הֶחְלַטְתְּ שֶׁכְּדַאי לְנַהֵל דַּוְקָא אִתִּי רוֹמָן? לֹא רוֹצֶה אִתָּךְ לִהְיוֹת בַּלְיָן אַתְּ אֵינֵךְ לְטַעֲמִי, אֲנִי אֵינֶנִּי מְעֻנְיָן וּלְעוֹלָם... לָךְ לֹא אַחְמִיא. אִתָּךְ אֵינִי שׂוֹרֵד וְאַתְּ אֶצְלִי לֹא אֲהוּדָה, בּוֹאִי נִפָּרֵד לִפְנֵי תְּלוּנָה עַל הַטְּרָדָה. הֵשִׁיבָה לִי מַחֲלָתִי: אֲנִי מִמְּךָ לֹא אֵלֵךְ! אַתָּה לִי יְדִידוּתִי גַּם כְּשֶׁאֵינְךָ מְחַיֵּךְ. שׂוֹנֵאת אֲנִי חִיּוּכִים מֵהֶם לֹא אֶתְלַהֵב, אֲנִי אוֹהֶבֶת כְּשֶׁבּוֹכִים,

קום, ובארבע וחצי בבוקר הולכת בשקדנות לכריכייה, ושם מנגנת. לאחר שסיימתי בי"ס תיכון התגייסתי לצבא. הייתי מ"כ, הדרכתי חיילות. הייתי בחורה מאוד סקרנית ולאחר הצבא עברתי קורסים בנושאים שונים. הקמתי משפחה ועברנו לקריות". מאיזה קורס נהנית במיוחד? "מקורס הצילום. אהבתי את השילוב של האמנות והטכנולוגיה. עוד לפני שלמדתי צילום הרביתי לצלם. תמיד היה לי חוש ללכוד רגעים מיוחדים. אפשר להגדיר זאת כחדות אבחנה ואינטואיציה גבוהה. לאחר שבעלי נפטר ועברתי לבית המוגן, בחירתי בצילום במקום הייתה לי טבעית. נהניתי להנציח רגעים שונים שנוצרו, ונהניתי לצלם דמויות ולהוציא את אופי הדמות". נראה לי שאף פעם לא ראיתיך בלי תיק שתמיד מתאים ללבושך הנאה, ומתוך תיק זה את תמיד שולפת מצלמה. "כן. כי כל רגע יכול להיות הרגע המבקש הנצחה". מי לדעתך נחשב לצלם טוב? "הסוד של צלם טוב הוא מעבר לטכניקה. הוא כוח האמון הגבוה שנוצר בין האובייקט המצולם לבין הצלם. אני חושבת שדיירי הבית מרגישים טוב במחיצתי, ואני תמיד נוהגת לבקש את הסכמת המצולמים". מה היו התמונות הראשונות שלך במקום? "ערב של ריקודים. הבנתי שזו אפשרות להתבטא ולהראות מראה ואופי של הרוקדים. צילמתי טיול לשפת הים. יצאו תמונות יפות. וכך המשכתי". "את כל התמונות אני מראה כמצגת מדי חודש לקהל המקום, שמאוד נהנה לראות את עצמו". אפשר לראות איך את עורכת את המצגות? נפגשנו בביתה המטופח, פריחה מקסימה וצבעונית של פרחים במרפסת ובבית, ואורה מדגימה לי את עבודתה במחשב. "מי לימד אותך את כל זאת?" "אני גאה שלמדתי בכוחות עצמי לבנות את המצגות. תראי כמה דוגמאות. את הפרח שבעציץ על השולחן צילמתי מרגע שנבט ואחר-כך שלבים שלבים בפריחתו. וזו תמונה של אורח שביקר בביתי – חרגול שטייל על העציצים, וכל פעם שינה תנוחה". מיום שהגעתי הצלחתי לראות כמה מצגותשהראית לקהל, ונראה לי שהקדשת בתמונות תשומת לב לכל אחד ואחד, והצלחת להלהיב את הקהל. ארע לי ארוע מוחי. לא 2002 "אני לא רק אוהבת את המצלמה. היא גם עזרה לי להשתקם. בשנת יכולתי לדבר כמה חודשים. חשבתי שהצילום יהיה שפת ההבעה שלי. זו שפה בעיניי. צורת הבעה. השקעתי את עצמי בצילום עוד ועוד, וזה ממשיך ללוות אותי כל הדרך. לא חשבתי שאצליח לדבר לאחר כמה חודשים". לסיכום, אפשר לומר שהסיפוק מן הצילום הוא גם שלך, גם של הצופים – דיירי הבית – ועכשיו גם שלי, בתמונות ובכתבתי. ‏ cleah1@walla.com היכן רואים המצולמים את תמונותיך?

ַאוֹהֶבֶת רַק כְּאֵב. לֹא אוּכַל לְהִצְטַנֵּע ַעִם כָּאֵלֶּה הַצְלָחוֹת, אַתָּה אוֹתִי לֹא תְּשַׁכְנֵע כִּי בִּזְכוּתְךָ יֵשׁ לִי כּוֹחוֹת." ְ"דְּעִי מַחֲלָה, שֶׁלַּמְרוֹת פְּגִיעוֹתַיִךְ אַמְשִׁיךְ לְחַיֵּך וְעַל אַפֵּךָ וַחֲמָתֵךְ, אֲנִי אַכְנִיעֵךְ. תּוֹדִי מַחֲלָה, שֶׁלֹּא נָהַגְתְּ כַּיָּאוּת תּוֹדִי, שֶׁהִתְאַהַבְתְּ בִּי בְּטָעוּת, קְחִי דֻּגְמָא מִמִּתְחָרְתֵךְ... הַבְּרִיאוּת הַנֶּאֱהֶבֶת וּמִתְנַהֶגֶת בִּצְנִיעוּת, אָמְנָם הִיא מַפְגִּינָה פָּחוֹת כִּשּׁוּרִים, אֲבָל אִתָּהּ חַיִּים... לְלֹא יִסּוּרִים. לְכִי לָךְ מַחֲלָה וְחִזְרִי מַהֵר בִּתְשׁוּבָה, לְכִי לְחַיֵּי בַּטָּלָה וּלְעוֹלָם אַל תִּמְצְאִי, אָהוּב אוֹ אֲהוּבָה." Dbeshel13@gmail.com

3

12/2019 - 270 רעננה