כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מאי 2020 - גיליון 275

לָחוּשׁ אֶת הַחַיִּים דוד אשל מאת:  כְּבָר אָמַרְנוּ, שֶׁהַיּוֹם אֵין "בֵּית אָבוֹת" עַל שֵׁמוֹת מְפַתִּים, מִתְנַהֲלִים הַקְּרָבוֹת, בְּכָל אֹפֶן, מִבְּלִי שֶׁאַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם סִדְרוּ לִי סִיּוּר, כְּדֵי שֶׁאֶתְרַשֵּׁם. הוֹבִילוּנִי תְּחִלָּה, אֶל חָצֵר יָפָה וְגִנָּה בֶּאֱמֶת מַקְסִים, פְּנִינָה שֶׁל פִּנָּה, בְּקוֹל רוֹגֵעַ נִשְׁמְעָה מַנְגִּינָה וְנִרְאוּ שָׁם יוֹשְׁבִים זָקֵן וּזְקֵנָה, מַמָּשׁ, כְּמוֹ בְּגַן-עֵדֶן הָיְתָה הַתְּכוּנָה כִּי מִי שֶׁהָיָה שָׁם, לֹא זָע וְלֹא נע. עָשׂוּ לִי הַכָּרָה, עִם לוּחַ הַמּוֹדָעוֹת שֶׁבַּלּוֹבִּי רָאִיתִי חוּגֵי מַחְשָׁבָה, הִתְעַמְּלוּת וְאֵירוֹבִּי, עָבַרְתִּי לְיַד הַמִּרְפָּאָה וּלְיַד אוּלַם הַתַּרְבּוּת בְּעֵת הַרְצָאָה, וְהִגַּעְתִּי אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֶל הַמִּטְבָּח וְכַמּוּבָן שֶׁהִצִּיגוּנִי לִפְנֵי הַטַּבָּח, וּכְדֵי לְעוֹרֵר בִּי תֵּאָבוֹן, הוּא פָּתַח בִּנְאוּם, שֶׁחִסֵּל בִּי כָּל רְעָבוֹן. הוּא הִדְגִּישׁ, שֶׁהוּא מַקְפִּיד שִׁבְעָתַיִם שֶׁכְּדֵי לֵהָנוֹת מֵאֲרוּחוֹתָיו אֵין צֹרֶךְ בְּשִׁנַּיִם, הָאֲרוּחָה... בְּהַגִּיעָהּ לַחֵךְ כְּבָר נָמַסָּה כִּי כֻּלָּהּ מֻגֶּשֶׁת בְּצוּרָה שֶׁל דַּיְסָה, וְאִם בְּטָעוּת הִיא הָפְכָה לְעִסָּה הוּא הִמְצִיא בִּמְיֻחָד מֵי תְּמִסָּה שֶׁבִּלְגִימָה אַחַת, אֶת הָעִסָּה מְמִיסָה. הִגַּעְתִּי אֶל גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַדַּיָּרִים הֲרֵי שֶׁהִיא כַּמּוּבָן, דִּירַת הַמְּגוּרִים. הַחֶדֶר קָטָן וּמְאֹד כַּלְכָּלִי וְהָאוֹטוֹמָט מַפְעִיל כָּל מַכְשִׁיר חַשְׁמַלִּי, הַטֶּלֶוִיזְיָה מִיָּזְמָתָהּ בִּפְעֻלָּתָהּ מַפְסִיקָה אִם אֵינְךָ מִתְבּוֹנֵן בַּמִּרְקָע, וְהִיא מֵעַצְמָהּ אֶת קוֹלָהּ מַגְבִּיהָה אִם תּוֹצִיא מֵהָאֹזֶן אֶת מַכְשִׁיר הַשְּׁמִיעָה, אוֹר מֵעַצְמוֹ יִדָּלֵק בְּתוֹרוֹ, אִם תִּרְצֶה עִתּוֹן אוֹ סֵפֶר לִקְרֹא. הִצִּיעוּ לִי אֲרוּחָה וּוִתַּרְתִּי וְכָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִּי, בָּרַחְתִּי, אֵינִי רוֹצֶה שׁוּם גַּנֶּנֶת שֶׁתַּחְלִיט עֲבוּרִי, אִם לִקְרֹא יְדִיעָה מְעַצְבֶּנֶת, וּבְטֶרֶם אֶקְרֹס אֲנִי רוֹצֶה בְּעַצְמִי אֶת הָאֹכֶל לִגְרֹס, וְאִם לֹא מִדַּי מַגְזִימִים בָּאֲרוּחָה, אֲנִי רוֹצֶה טְעָמִים, וְהָעִקָּר, אִם הַמַּרְאָה שֶׁמּוּלִי תַּסְתִּיר אֶת הָאֱמֶת וְתַכְרִיז שֶׁאֲנִי לֹא אֲנִי, אָז וַדַּאי אֲנִי מֵת, אֲנִי חַי וְיֵשׁ לִי קְמָטִים וְלֹא רוֹצֶה מַרְאַת לַהֲטוּטִים.

קלרה הופריכטר

מלכה מהולל מאת: 

הימים ימי קורונה. קיום ראיונות פנים אל פנים עם בני ובנות הגיל השלישי בלתי אפשרי. החלטתי 13- ), תושבת רעננה ב 86( לראיין בטלפון את אימי קלרה , סבתא 15- השנים האחרונות, אלמנה, אם לשלושה, סבתא ל ועוד היד נטויה. 25- רבתא ל "ישראל, בני הבכור, חזר בתשובה לפני מה הסוד לפוריות? שנה, שנה אחת בלבד לפני תום לימודי הארכיטקטורה 40 שלו באוניברסיטת פראט הידועה בניו יורק. בהמשך נישא לרותי, שהיא לי כבת, ונולדו שמונת ילדיו. חמישה מהם כבר נשואים והורים לילדים בעצמם".

סיפור תמונה

"חילוניים לגמרי, אבל הקו המשפחתי שאנחנו, בעלי אריה ז"ל וילדייך האחרים? ואני, התווינו, מביא עד היום לתוצאות של משפחה חמה ומלוכדת למרות השוני הגדול באורח החיים ובהסתכלות על החיים. זה תמיד נכון אצלנו, אבל היום, כשההסתה נגד החרדים כל כך גדולה, הלכידות, ההרמוניה והכבוד ההדדי במשפחתי בולטים יותר". "אני נולדתי ברומניה חמש שנים לפני שהתחילה המלחמה. הבית את מגיעה מבית דתי? לא היה דתי אבל מסורתי. אני בת הזקונים והיו לי שתי אחיות גדולות. הבכורה, אוה, נפטרה לפני שנים אחדות". "את אבא לקחו למחנה כפייה בבסרביה בשלב מאוד איך עברו עליך שנות המלחמה? מוקדם, ואותנו הגלו ממקום למקום ובכל מקום בקושי הצלחנו לשרוד. למזלנו הגדול לא היינו בין אלה שנשלחו למחנות הריכוז. אימי מכרה בתחילה את הנדוניה של אחותי הבכורה ואחר כך שתיהן סרגו סוודרים ומכרו אותם כדי להאכיל אותנו. היו לי גם שתי דודות בבוקרשט ששלחו לנו בדואר סכום צנוע מדי שבוע שעזר לנו מאוד. ככה הצלחנו למשוך עד תום המלחמה". "אחותי הגדולה נישאה עוד ברומניה והיא עלתה עם בעלה. אחותי ומתי עליתם ארצה? עם "השומר הצעיר". אני עשיתי את הדרך הארוכה ארצה 16 השנייה, אסתר, עלתה בגיל עם ההורים. התחלנו ברגל לטרנסילבניה, אחר כך עברנו את הגבול לאוסטריה. אחרי יום כיפור אמרו לאבא שנצטרך להמתין כל החורף כדי להמשיך לאיטליה, אבל אבא ארגן קבוצה ובדרך לא דרך עלינו את האלפים והגענו למעבר ההרים לאיטליה. שם עצרו אותנו הז'נדרמים ולא עזר כלום. נאלצנו לחזור כל הדרך חזרה לאוסטריה, למחנה". "אחרי כמה חודשים לקח אותנו ארגון "הבריחה" תחת חסותו והעביר ומה קרה אז? חודשים. משם, באונייה, הגענו ארצה למעברה 10 אותנו לברלטה באיטליה ושם שהינו ביחד עם עולים מכל מזרח אירופה וצפון אפריקה. אני שומעת את כל הדיבורים על קיפוח ואני כועסת. כולנו התחלנו באותה נקודה. אני זוכרת את העלבון של אבא שלי שהלך לשוק לחפש עבודה ושם מיששו לו את השרירים כדי לראות אם הוא כשיר להרמת משאות. אף פעם לא ראיתי אותו מושפל ככה". "הסוכנות שלחה אותנו לעכו, ושם התחלנו את החיים ואיך הייתה הקליטה בארץ? מחדש, לאט לאט. אני למדתי בבית ספר "התומר" בעכו. יוסף גדיש, לימים ראש עיריית 16 עכו היה המורה שלי. התחלתי לעבוד בעיריית עכו, פגשתי את בעלי כשהייתי בת . אחרי החתונה עבדתי כמזכירת כוח אדם בקריית הפלדה". 18 ונישאתי בגיל "בעלי הקים בעכו מפעל לעיבוד ברזל, אבל עברנו לחיפה כי היה לנו נשארתם בעכו? חלום שהילדים שלנו ילמדו בבית הספר הריאלי בחיפה. הגשמנו את החלום הזה ואכן שלושת ילדינו סיימו את בית הספר שם. היו לנו הרבה שנים טובות בחיפה, אבל כשבעלי שנים במהלך ניתוח מעקפים בבית חולים "כרמל" בחיפה, הכול השתנה". 24 נפטר לפני לרעננה עברתי כי כל ילדיי ונכדיי גרים במרכז. אני מרגישה פה נוח ומאוד למה רעננה? נהנית ממגוון השירותים ואירועי התרבות שיש לעיר להציע לבני ובנות גילי. חסרות לי כמובן החברות החיפאיות שלי כי לא כל כך קל בגילי לעשות חברויות חדשות, אבל יש לי כמה חברות טובות. גיליתי את כישרון הציור שהתחבא הרבה שנים, ואני מאוד נהנית ממנו. אני רק מקווה שלא יגזרו על הדור שלי להישאר בבתים עוד זמן רב כי אני לא בטוחה שנחזיק מעמד". malcamehulal@gmail.com

אֶסְתַּפֵּק בְּפָחוֹת תְּנָאִים אַךְ אֲנִי רוֹצֶה לָחוּש אֶת הַחַיִּים.

Dbeshel13@gmail.com

3

05/2020 - 275 רעננה