כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יוני 2020 - גיליון 276

לאה קליין

מלכה מהולל מאת: 

"אתמול מישהי שאלה אותי פה במגדלים ('מגדלי הים התיכון' בכפר סבא): 'תגידי, פלשו לך למדור הקבוע שלך או שהוציאו אותך'? כך מתחילה לאה קליין, המייסדת של מדור 'סיפור תמונה' וותיקת הכתבים במגזין "כיוון חדש" את שיחתנו. אז התשובה היא חד משמעית 'לא' וליתר דיוק 'לא ולא'. אלא מה? הקורונה עושה בנו כרצונה ובמהלך החודשיים האחרונים לא יכלה לאה לראיין אף לא אחד. , אם לשלושה, סבתא לשבעה וסבתא רבתא לנין אחד מתוק. 85 לאה קליין לבית כהן בת

סיפור תמונה

"במשך שבועות ארוכים היינו כלואים בדירותינו. אני עוד הייתי בת מזל משום שגרה אתי וכי למה? אמרי, המטפלת הנהדרת שלי, אבל היו אנשים שהבדידות ממש פגעה בהם. אני מוכרחה לציין, עם זאת, שהצוות כולו לא חסך במאמצים לדאוג לנו ולשמור עלינו מכל משמר. לאור סיפורי הזוועה שהגיעו מבתי אבות בארץ, אין ספק שפה עשו את הכי טוב שאפשר להקל עלינו את הבידוד. בימים האחרונים יש כבר הקלה ואנחנו יכולים לפגוש את בני ובנות משפחותינו". . אבי, שלמה חיים כהן, הגיע שבע שנים קודם לכן מפולין ועסק תחילה 1935- "נולדתי ברעננה ב איפה התחיל הסיפור שלך? דונם במה שהיום הוא 50 בסלילת כבישים בטבריה, אך הפרנסה לא הייתה מספקת. בעקבות עצה של דודו הגיע לרעננה וקנה רחוב קזן. הוא נטע שם פרדס, אבל גם זה לא הספיק למחייה ועל כן קיבל עבודה כמפעיל באר המים הראשונה והיחידה ברעננה, ברחוב עקיבא. היה לו כלי רכב פרטי בשם הנס, החמור שלו. יחד עם קזן בנה אבי עוד באר ועוד באר, וכשפרש היו ברעננה שמונה עשרה בארות. הוא גם היה ממקימי בית-הכנסת הגדול, עבד במועצה המקומית, עלה בדרגה עד שהפך להיות מנהל מפעל המים 'המאור והביוב'. אמרו עליו שבמשך ארבעים שנות עבודתו הכיר כל שיבר וכל צינור בעל פה". "דודתי סיפרה לי שהיה לפניי ילד שלידתו הסתבכה והוא נפטר. אימי מעולם לא דיברה על זה". בת יחידה? "ועוד איך. הוריי עבדו אמנם מאוד קשה, אבל היה לנו ביתשמח, ובכלל כל רעננה הייתה אז משפחה אחת גדולה". ילדותמאושרת? "ברחוב אחוזה, לימים פינת קזן אבא בנה לנו בית ובכל פעם הוסיף עוד חדר. היה לנו בבית גנון שרה. גן מלכה היה היכן גרתם? בבית דודיי שגרו באותה חצר. כשהם עברו לתל-אביב נשארה לנו החצר המלאה במתקני שעשועים ויכולנו, אני וחבריי, להשתמש בהם כאוות נפשנו". "מאוד יצירתית. כבר בגיל הגן זה בלט, בכיתה א' כבר סרגתי, ובכיתה ח' כבר ציירתי רהיטים שהנגר בנה איזו מין ילדה היית? על פיהם את רהיטינו". "אחות אבי, נחמה כהן, לימים עצמון, הייתה מורה יחידה בין מורים גברים. אוסטרובסקי, ראש המועצה אז, איך היה החינוך אז? העניק לה משכורת נמוכה מאחר שאמר ש'היא לא מתאפרת והיא גרה בבית אחיה ואיננה משלמת שכר דירה'. העירייה, שהייתה אז דלה באמצעים, שילמה למורים, למורת רוחם, , במגרשים במקום בכסף. אני למדתי בבית ספר 'עממי' ובמשך שנים זכרו לי שכשהמורה שאלה את התלמידים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, אני עניתי: 'פשוט אימא עם ילד"'. "פעם בשבוע הייתה באה התימנייה ויחד עם אימא הן עשו את הכביסה. כל השכנים ידעו שזה יום מה את זוכרת מהילדות? כביסה בגלל הריח של הכחול. באותו יום, בגלל שאימא הייתה עסוקה, אכלנו לצהריים רק סלט צנוניות. כשסוף סוף התחילו לסלול את רחוב קזן, חפרו תעלות משני צדי הכביש כדי שהגשמים לא יציפו את הכביש. לא פעם ולא פעמיים נפלנו לתעלות. אני גם זוכרת שהערבים היו מגיעים על גמלים למכור ירקות ופירות והיו קוראים את שמות הירקות ביידיש".. לאה לא הייתה בסוף רק פשוט אמא עם ילד. היא סיימה תיכון ברעננה וסמינר "בית צעירות מזרחי" בתל אביב כמורה למלאכה. מאוחר יותר שימשה מורה למלאכה בממלכתי א' ע"ש מגד ואחר כך עברה ללמד בתיכון "עמיאסף" בבית-ברל. ברעננה במועדון שנקרא פל"ח – פעילות לערכים חברתיים, הייתה דמות מרכזית בארגון הפעילויות החברתיות, סוג של שרת תרבות. אחרי שנים עשתה הסבה לריפוי בעיסוק ועבדה כארבעים שנה בבית החולים "שלוותה". במהלך השנים למדה גם תפירה, סריגה, אריגה, ציור על עץ, תיאטרון בובות ועוד כהנה וכהנה תחומי אומנות. בשנים ב"שלוותה" עבדה גם, מחוץ לעבודתה המוגדרת, ככותבת הבית של ההצגות, אחראית על התרבות, על החגים ועל הטיולים. "הכרתי אותו בכיתה י' במשחק כדורגל. הוא היה אחד השחקנים, איש גבוה ויפה תואר. נישאנו היכן הכרת את בעלך אברהם? בחצר בית הוריי. כל תושבי רעננה הגיעו לחתונה. בתחילה גרנו אצל הוריי ואחר כך בנינו את ביתנו בחצר הבית. 1954 בשנת אברהם עבד במה שנקרא בתחילה 'משרד הדואר' והפך להיות 'בזק' והגיע לדרגת מנהל. את שלושת ילדיי, ירון, איה (איילת) וסיגל ילדתי בהפרשים של שלוש שנים". "פגש אותי דוד ארכוני מהעירייה ושאל אותי אם אני מוכנה לעבור קורס עיתונאות וטלוויזיה. הסכמתי בשמחה, וכשפרשת? עבדתי שנים ב"מסר לעניין" לימים "דורות" וראיינתי אנשים מכל קצווי הארץ. קיבלתי כמה פרסים על עבודתי ממנה נהניתי מאוד. לפני יותר מעשרים שנה הגעתי ל"כיוון חדש" ומאז אני כאן, ואת לא נותנת לי לעזוב". "רעננה הייתה אינטימית. כולם הכירו את כולם, היו בלי סוף זה נכון. איך היית משווה בין רעננה של אז לרעננה של היום? אירוחיםמשותפים, חגיםמשותפים, אני בקשר הדוק עםחבריי לכיתה (מי שנשאר מהם) כל השנים, ילדינו בגרו ונשארו ברעננה''. "שיחקתי ברידג', רקדתי ריקודי עם, שיחקתי בהצגות, כתבתי כל דבר שביקשו ממני, וגם נסעתי המון מלבד עבודה מה עשית? לחו"ל. היינו בכל קצווי העולם." "מה שכולם רוצים. בריאות ונחת וכתיבה ב"כיוון חדש"' עד שתסכימי לשחרר אותי". ומה הלאה? malcamehulal@gmail.com

3

06/2020 - 276 רעננה