כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יוני 2020 - גיליון 276

התקבלתי 12 את התחנה בה רצו לרדת. בגיל לעבודה כעוזר צייר תפאורות בתיאטרון ובאופרה , נתפסה 1947- של בוקרשט. כשעליתי ארצה ב אוניית המעפילים שלנו ונוסעיה נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. המשכתי גם שם לצייר ולעשות תפאורות לתיאטרון המקומי. תפאורות המשכתי לעשות גם בארץ, להצגות ילדים כמו 'חנהל'ה ושמלת השבת', 'החתול במגפיים', 'פינוקיו' וגם למבוגרים כמו 'החייל האמיץ שוויק' וכמובן לא זנחתי את הציור והאיור. מעולם לא הפסקתי לצייר, וגם עכשיו אני ממשיך לעשות זאת יומיום". כאן מזמין אותי אריה להתבונן במבחר מציוריו. ביניהם אני מזהה מספר ציורים יפיפיים באותו סגנון המתארים סיפורים מהתנ"ך. כולם מצוירים בצבעים עזים ומיוחדים. שרית הבת מביאה ציורים נוספים כאלה. מהם הציורים האלה? ציורים מסיפורי 54 "זוהי למעשה סידרה של התנ"ך: בריאת העולם, משה בתיבה, קין והבל, סולם יעקב ועוד. ציירתי אותם על פי בקשת בן-גוריון. הוא המליץ שאצייר אותם כדי שהדור הצעיר יכיר אותם. האמת שגם אני לא הייתי מודע לסיפורים אלה בשעתו. עניתי לבן-גוריון בשאלה: 'איך אצייר אם אני בעצמי אינני מכיר את התנ"ך'? והוא אמר לי שהוא יבוא כל יום ויספר לי אותם. אגב, את הצבעים הכנתי בעצמי. שפשפתי אבני סלע מסוגים שונים כדי להכין אבקה. הוספתי חלבון של ביצה ועוד וכך נוצרו הצבעים המיוחדים שלא תמצא בשום מקום אחר" (תערוכה מיוחדת של ציורי התנ"ך האלה הוצגה בתל-אביב – ע.מ.). מדהים לשמוע על הנער שלא הכיר את התנ"ך כאשר אנו יושבים בסלון הדירה ועל הקירות מדפים עמוסים לעייפה בספרות של "ארון הספרים

אישים. 1,000- פחות מ אני רואה בפינת החדר ציור גדול ובו מיוצגות דמויות מוכרות שאייר אריה, ביניהן מיודעינו דנידין, קופיקו, צ'יפופו, חסמב"ה. סה"כ אייר אריה אלפי איורים לספרי קריאה, ספרי לימוד, סמלים ועוד. לא לחינם יש הרואים בו את "המאייר הלאומי". "אני מאוד אוהב לאייר. הרומן עם חסמב"ה החל בזה שהייתי המפענח של כתב ידו של יגאל מוסינזון. היה לו כתב כמעט בלתי קריא ואני הייתי בין היחידים שיכלו לפענח אותו וכך נוצר והתחזק הקשר בינינו. אגב, בקשר לאיור - בשעתו השתתפתי במופעים של אומנים שהיו שרים על הבמה ואני איירתי במהירות, תוך כדי הופעתם, על מסך שהיה תלוי מאחוריהם. אני זוכר, למשל, שציירתי את ירושלים כשיהורם גאון שר וסיימתי את הציור, כולל הכותל ושאר סימני ההיכר של ירושלים, לפני שגאון סיים את השיר. הוא לא הבין למה הקהל מוחא כפיים לפני הסוף. הסיבה כמובן הייתה שהקהל נהנה מהאיור שסיימתי, אבל גאון לא ראה זאת על המסך מאחוריו. ואם מדברים על איורים של ברכות לשנה 1500- איורים אזכיר כ החדשה, מה שקראנו פעם "שנות טובות" שעשיתי במשך שנים כאשר עוד שלחו ברכות כאלה". (הספק האיורים המדהים של אריה הביא בזמנו לפנייה להנהלת ספר השיאים של גינס כדי לכלול אותו כ-"מאייר הפורה ביותר". זו נדחתה בנימוק שהנושא אינו בעל עניין רב מדי לקוראים- ע.מ.). אריה יצר קו ציור אופייני לו, נאיבי ומלא פרטים כנהוג בימים ההם. "עולמו המצויר הוא לרוב עולם הילדות היפה והתמים שגיבוריו הם ילדים כחולי עיניים ויפי תלתלים בכובע טמבל, מן הסוג כמותו לא לובשים במקומותינו מזה עשרות רבות של שנים. כאשר ילדים אלה גדלים, הרי הם חיילי צה"ל יפי תואר הצועדים במצעד או לוחמים

היהודי", כרכים רביםשל תלמוד תורה, תלמוד בבלי, משנהתורה לרמב"ם, הגדות, ספרי תנ"ך, שולחן ערוך. אין פלא. אריה כיהן במשך שנים רבות כגבאי בבית הכנסת ליד ביתו בתל-אביב. גם בבית-הכנסת הטביע את חותמו כאומן: הוא קישט את חלונות בית-הכנסתבוויטראז'יםעםציורים, איך לא, של ירושלים ושבטי ישראל. "הטכניקה בה השתמשתי היא מיוחדת", הוא מסביר לי בגאווה, "אני ממש ציירתי בצבעים על הזכוכיות ולא הרכבתי את הוויטראז'ים מחתיכות זכוכית צבעוניות". המיוחד באריה, מלבד העושר הגדול של עבודותיו, הוא המגוון העשיר של סוגי האומנות בהם עסק: ציור, איור, פיסול, אדריכלות, אומנות עץ, מיניאטורות ועוד. הוא הציג גם תמונות רבות בתערוכות. קשה לתפוס איך הספיק אריה לצייר כל כך הרבה. הוא שימש כצייר הקבוע של הוצאות מזרחי ורמדור, יהושע צ'צ'יק, מסדה והוצאות אחרות. בנוסף היה הצייר של ספרי אנציקלופדית 1000" "מכלל" מרובת הכרכים, ואייר כרכים ידועים כמו אישים", עבורו אייר תמונות קלסתר זעירות ומדויקות של לא

בקרב כנגד הערבים. כך הפך מוסקוביץ’, העולה החדש, למאייר העילאי של דמות הצבר והישראלי הצעיר והשורשי" (אלי אשד מתוך "עולמו המופלא של מ. אריה"). כשנדמה היה לי לקראת סוף המפגש המרתק שסקרנו את כל תחומי הפעילות האמנותית המבורכת של אריה, הוא מפתיע אותי ומעדכן על שני תחומים נוספים: בשעתו גם צייר קריקטורות לעיתון "הצופה", אך לדבריו "אחת מהן עוררה פולמוס פוליטי ולא רציתי להמשיך בכך". כן עיצב את אנדרטת 54 הנ"ד בבקעת הירדן. זו האנדרטה שמנציחה את זכרם של .1977 הנופלים באסון המסוק בבקעת הירדן במאי כשנפרדנו בתום הריאיון וכשיצאתי לביתי, נזכרתי שמייחסים לפאבלו פיקאסו את האמרה ש"כל ילד הוא אומן. הבעיה היא איך להישאר אומן גם כשהוא גדל". מ. אריה נולד אומן, גדל אומן ונשאר אומן. ציוריו מדויקים בפרטים ומציאותיים, אך מעמידים תמונה אידיאלית האופיינית לציור הנאיבי. manor_un@hotmail.com

5

06/2020 - 276 רעננה