כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יוני 2020 - גיליון 276

את באמת דוברת שבע שפות? "אכן", אומרת דובי חזן,

ולנסות לאתר את האנשים הטובים שבזכותם היא חיה. הדייר הנוכחי בבניין בו נולדה מגלה חביבות יוצאת דופן ומרים יורדת למרתף בו נולדה, אך אינה יכולה להישאר בו: "אני סוחבת את הטראומה עד היום: אני לא נכנסת למקומות סגורים ולא נוסעת ברכבות בהולנד כי הן נוסעות לאושוויץ". מכאן הולכת מרים לפגוש את זוג האחים שהצילו את חיי משפחתה. האח הבכור, מתברר לה, היה נאצי אדוק, ובתום המלחמה עבר לגרמניה, שם מת. אחיו ואחותו הצטרפו למחתרת ומטעמים של צדק, הגינות אנושית ואחווה הם הצילו חיי יהודים. זוג הקשישים מגיע למפגש, לא בלי חששות, אבל אלה מתפוגגים והם מחליפים חוויות ומידע על התקופה החשוכה. כאות צנוע של הכרת תודה נותנת דובי חזן לאח ולאחות תעודה של "קרן קיימת לישראל" ובה פירוט על העצים שניטעו על שם השניים. "שמרי על עצמך בישראל", אמרה לה הישישה כשנפרדו בחיבוקים אמיצים. דובי חזן לחמה בארץ למען הכרה בניצולי שואה ללא מספר ובעקבותיו פרסמה את ספרה הראשון בהולנדית: "יהודים ללא מספר". הספר ראה אור בעברית תחת השם "ביום שאנה פרנק מתה". למדת כתיבת סיפורי חיים? "לא למדתי כתיבה יוצרת ולכן עבדתי לפי התאוריה של זן, תנועה בודהיסטית שאומרת שהכול טבעי. כמו שאת נושמת באופן טבעי, כך תזרמי. כך לומד האדם כל דבר וכך גם למדתי לכתוב ולתעד". איזה סיפור נחרט בזיכרונך בעבודתך כעיתונאית? "הייתי כתבת חדשה במקומון ובאחד הימים הזמינו את הכתבים לסקר תרגיל לחימה כימית בבית החולים "מאיר" בכפר-סבא. ניגשתי לדובר בית-החולים ושאלתי אותו על קבוצהשמשכהאתתשומת לבי. היאהייתה לבושה בהידור לא אופייני. "אמריקאים", הוא אמר. ואני חיפשתי סקופ והחלטתי לגשת אליהם. התברר שזו משלחת של רופאים מחיל הרפואה האמריקאי שבאה במיוחד לתרגיל. "את רוצה את הגנרל"? נשאלתי, "בוודאי", עניתי. נעמדתי ליד הגנרל צייזיק ופתאום אני שומעת אותו אומר: 'זה כמו אושוויץ'. "מה אמרת"? לא הייתי בטוחה ששמעתי טוב. הוא היה באושוויץ. גויים הצילו 6 התברר שכילד יהודי בן אותו ומצאו לו קרובי משפחה בארה"ב. 'מאז רציתי רק דבר אחד', אמר, 'לרפא חולים'. ואני קיבלתי את הסקופ שלי". מה יש לך עדיין בקנה? "כתבתי סרט מחווה על המשפחה שלי שנקרא "בטהובן במחבוא". רק עכשיו אני מתחילה להבין לעומק כמה היה פעמים ולהישאר בלי משפחה. 23 להם קשה לשרוד. לברוח אימא הייתה מנגנת על הבטן את הקונצרט הרביעי של בטהובן. 'גם בטהובן ניגן ולא שמע', נהגה לומר. מפיק הסרט הוא הולנדי, מה שמחייב אותי לטוס לשם לעיתים קרובות". לדובי חזן שתי בנות. סמדר גרה בכפר-סבא ואיבון בלונדון. Kenig1@bezeqint.net

"עברית, אנגלית, הולנדית, גרמנית, צרפתית, רוסית ויידיש. בבית-הספר התיכון למדנו חמש שפות וגם למדתי מאבי שהיה איש מוכשר מאוד. הוא עצמו למד אנגלית כי חשב להגר לקנדה אחרי המלחמה, אבל הוא שאל מגדת עתידות אם יהיה לו נכון להגיע לקנדה. 'תישאר כאן בהולנד', היא אמרה לו, 'אתה תהיה סוחר גדול'. זה באמת מה שקרה, שכן הוא נשאר והיה לאחד התעשיינים הגדולים בהולנד". נשארת בקיבוץ? "יצאתי ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, ושם גם הכרתי את בעלי יוסף דובי, יליד ברלין, שעזב את גרמניה לפני המלחמה. הוא היה ארכיאולוג באוניברסיטה העברית בירושלים, ונפטר לאחרונה. בהמשך ניהלתי מרכזי קליטהשל הסוכנותהיהודיתבמקומותשונים בארץ. למדתי גרנטולוגיה (חקר הזיקנה) באוניברסיטת חיפה, ניהלתי את מחלקת הארגון והחינוך של ויצ"ו העולמית ובהמשך למדתי גם עיתונאות באוניברסיטת תל-אביב. כך נהייתי עיתונאית פרילנסרית במקומונים שונים באזור השרון. מדוע הורייך לא עלו ארצה גם הם? "בגלל מצבה הנפשי של אימא. היא הייתה מאושפזת מרבית הזמן, ואבא נשאר לצידה. אני עצמי נשארתי מאוד קשורה להולנד. גם נסעתי הרבה לבקרם וגם שימשתי "יו"ר עולי הולנד" בהתנדבות במשך עשר שנים ואפילו קיבלתי על כך תואר אבירות מביאטריס מלכת הולנד."

מרים דובי

שנה ניסתה מרים דובי חזן להדחיק את סיפור 70- יותר מ חייה שלה באמסטרדם ולשכוח את מה שעברה. אך לשווא. הזיכרון אינו מרפה ממנה והיא מחליטה לחזור לאמסטרדם

7

06/2020 - 276 רעננה