כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה פברואר 2021 - גיליון 284

תמי קרמנדי: המכשפות של תמי

לאה קליין מאת: 

"עזבתי החודש את מקום מגוריי ברעננה, ועברתי עם רוב מכשפותיי לדיור המוגן." " היא מחייכת. 200- "כמה זה 'רוב'?" אני שואלת. "למעלה מ תמי קרמנדי התאלמנה מיוסי לפני כעשר שנים. להם בן ושתי בנות, ושמונה נכדים. לפני המכשפות – בואי נכיר אותך

סיפור תמונה

, לאב שבא מגרמניה ולאם שהגיעה מלטביה. כשהייתי בת שנה, 1941 "נולדתי בעין גב בשנת עזבנו את הקיבוץ ועברנו לירושלים, כי אבא חשב שימצא שם איזושהי פרנסה. שם גרנו בחוות לימוד שהקימה רחל ינאית בן-צבי להכשרת בנות לחקלאות". היה שם גן ילדים? "לגן הילדים הלכנו בליווי הורינו, כי היינו צריכים לעבור במגרש גולף, בו שיחקו האנגלים, והערבים היו נושאי כליהם. אימא תמיד נשאה בידהּ כעין סכין, מכשיר ששימש אותה בדרך כלל בנטיעת עצים, רק ליתר ביטחון". במלחמת השחרור היית בירושלים? "כן. החווה הייתה צמודה לארמון הנציב. המקום היה מסוכן. העבירו אותי אל דודי שביתו היה במרכז העיר. שם הפחד היה כל כך גדול שגרם לי להרטבת לילה. באחד הלילות, כבר אחרי השחרור, היה צורך לעזוב את החווה בשל הפגזה קשה. החניכים והמדריכים הועברו לקטמון. בית הספר התפרק, והחניכים עברו לקיבוצים". ואת?

צילום: אורה דולב

"אנחנו לא עברנו לקיבוץ. הוריי נשארו בירושלים ללא פרנסה. עברנו לכפר שמריהו. שם ההורים עבדו לפרנסתם בעבודות שונות, ואף הצליחו לבנות בית בנוף-ים. ושם גם למדתי בבית הספר". איך השפיעו עליך כל ההעברות? "משברים רבים. פערים בלימודים ובעיות חברתיות. אני זוכרת שכבר ביום הראשון בבית הספר התלמידים הלבישו לי קופסת קרטון על הראש. הייתה לי תושייה – לברוח לאחת החצרות. עם הזמן הכול בא על מקומו בשלום". צבא? "לא רצו לקבל אותי, כי הייתי מאוד רזה. התקבלתי לעבוד בבנק משום שהייתה דרושה להם פקידה שיודעת גרמנית. כשכבר קיבלו אותי לצבא, שירתי בבור של חיל האוויר. עברתי קורס של עוזרי בקרים, שעד אז היה מיועד רק לגברים, מודחי קורס טיס. באחת המשמרות הפלנו מטוס מצרי". אחרי הצבא?

"הכרתי את יוסי, בעלי. נישאנו, ולאחר זמן עברנו לרעננה, שם בנינו את משפחתנו. יוסי עסק בספורט והדריך בקייטנת ספורט. ברעננה היה האחראי לספורט אדם בשם מרטין דרוקר, והוא הרבה לעסוק ב"ערים תאומות" – בין ישראל (רעננה), גרמניה והולנד. הצטרפנו לוועדת החילופים (של תושבי הערים התאומות) ונסענו פעמים רבות להולנד ולגרמניה. ברעננה, עם עוד משפחות, אירחנו את המשפחות שהגיעו משם". היו לך עוד עיסוקים? "כל חיי התנדבתי בוועד למען החייל, ב'ניצן' ובעשר השנים האחרונות – גם בבית חולים 'מאיר'". ועכשיו הגענו לסיפור המכשפות. איך התחלת באיסופן? "כשהייתי בעיר התאומה בגרמניה, קניתי את המכשפה הראשונה. הבאתי אותה ליוסי בעלי, ואמרתי: 'זאת לא המכשפה הראשונה. אני המכשפה הראשונה'. פה אני מוכרחה לציין שחיי הנישואים שלנו היו מאושרים". אילו מכשפות הבאת לכאן? "כשהתחלתי לארוז את המכשפות, מכשפה אחת גדולה, שהייתה תלויה על התקרה, נפלה. אמרתי לעצמי בחיוך: טוב, טוב, אני לוקחת אתכן. לא משאירה". היכן איחסנת את הנותרות? "בשתי מזוודות ובטרולי. כתבתי להן מכתב פרידה בו ביקשתי סליחה על שאינני לוקחת אותן". יפה עשית. "יש אנשים ששואלים אותי איך אני מנקה אותן. אני עונה: לכל אחת יש מטאטא. שתדאג לעצמה". בכל זאת, איך בחרת את מי לקחת איתך? "כמובן את הראשונה, שנפלה, ועוד אחת שיש לה תרמיל על גבה, עם סיפורי עמי ותמי, ועוד כמה שאני אוהבת... עוד אחת שיושבת על כיסא נדנדה, כי ככה אני רואה את עצמי בשארית חיי בדיור המוגן". ‏ Cleah1@walla.com

3

02/2021 - 284 רעננה

Made with FlippingBook Ebook Creator