כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2021 - גיליון 286

ניצה בן צבי

לאה קליין מאת: 

שולחן עמוס בכל טוב, חדר מקושט בפרחים ובלונים, ידידים ועובדי העמותה למען . ניצה מתנדבת 90 האזרח הוותיק – התאספו לחוג לניצה בן-צבי, מתנדבת העמותה, יום הולדת במרכז הזה מזה כעשר שנים אחת לשבוע, ומספרת לקשישים סיפורי ארץ ישראל, זכרונות וציונות. לאחר שבחים רבים וברכות, הודתה ניצה וסיפרה בהתרגשות על המעבר שלה החודש למגדלי הים התיכון בכפר סבא, בו היא מרגישה, לדבריה, "כמו בגן עדן". . הוריי היו ממקימי המקום". 1931 "נולדתי בבנימינה בשנת היכן נולדת? שאלתיה כשנפגשנו לראיון. משפחה שרשית... "סבי וסבתי היו ממייסדי זכרון יעקב. סבי היה הגזבר הראשון שם. הוא נפטר , אחיו גידל אותו. אימא 14 מהתקף לב, וסבתי נפטרה באותו יום, כנראה משברון לב. אבי היה אז בן הגיעה מגרודנו שבליטא בגיל עשרים, הם נפגשו בארץ ונישאו. אימא עבדה בכבארה (ליד חדרה)

סיפור תמונה

צילום: אורה דולב

בייבוש ביצות, חלתה במלריה, קיבלה כמויות גדולות של כינין, והתחרשה. אני גדלתי בבנימינה ושם העברתי את נעוריי". "בנימינה הייתה מושבה קטנה שבה כולם הכירו זה את זה. חבריי ואני שיחקנו בחצר ביתנו שהייתה ומה זיכרונותייך משם? מאוד גדולה, במשחקי רחוב: קלאס, חבל, דודס ועוד. כל שבת הלכנו לקטוף פרחים במורדות הר הכרמל – נרקיסים ורקפות. הוריי היו דתיים, ולקטוף פרחים בשבת זה מעשה אסור. אבא היה קפדן וכעס מאוד כשאחרתי מדי פעם לארוחת הצהריים המיוחדת בשבת. לא יכולתי לוותר, כל כך אהבתי פרחים. הכנתי צנצנת בחוץ, ושמתי בה את הפרחים. ביום ראשון בבוקר הייתי מכניסה את הצנצנת הבייתה, ואימא הייתה מתפלאה ואומרת "כל הכבוד! איך קטפת פרחים כל כך מוקדם בבוקר"? היו אז ימי צנע. מצרכי מזון, כגון בשר, ביצים ועוד, היו נמכרים בתלושים. לנו היו תרנגולות, והוריי שלחו אותי לתל אביב לדודים עם ביצים בקופסה שהחבאתי. פקחים היו עולים לאוטובוס לבדוק אם מעבירים ביצים, ודודי אמר לי: "אם יעלה מפקח לאוטו, תצעקי בקול: קוקוריקו !" הוא יחשוב שאת ליצנית ולא יחפש אצלך. היה לנו סוס. בבוקר אחד רתמנו את הסוס לעגלה ורכבנו, אבי ואני, לקיסריה, שם גרו אז ערבים. לאבא היה שם חבר ערבי נוצרי מורה דרך. אני זוכרת כשבאנו לבקרו היה עם קבוצת תיירים ואמר להם: אלכסנדר דה גרוס (הגדול) היה גדול. כשהייתי בצבא טיילנו לנצרת, ושם בדיוק פגשתי אותו כשהדריך תיירים. אמרתי לו: "אלכסנדר די גרוס". הוא הסתכל לעברי, הכיר וזכר אותי, ואף הזמין אותי למסעדה". "למדתי עממי בבנימינה, ותיכון בחדרה. היינו נוסעים באוטובוס לחדרה. הנסיעה ארכה זמן רב, למרות שהמרחק היכן למדת? היה קטן. האוטובוס נסע לאט. הנהג ירד בדרך למשימות שונות, ולפעמים אפילו להעביר ילד את הכביש. כשהייתי בת שש עשרה קרא לי מפקד ההגנה, וזה היה כבוד גדול(!). וביקש שאגנוב את הכרוזים שחברי אצ"ל תלו בלילות במקומות רבים, ואביא אותם לחברי הפלמ"ח בבנימינה. הסכמתי. לאחר שבועיים הגיע האבא של אהוד אולמרט לביתנו, ואמר שאם יתפסו אותי, יכו אותי מכות רצח. כל החופש הגדול ישבתי בבית עם תריסים מוגפים. פחדתי שיבואו להכות אותי". "את בעלי הכרתי בצבא. נישאנו. הקמנו משפחה וגרנו במקומות שונים בארץ". מתי נישאת? . לה בן אחד, שני נכדים ושני נינים. "היו לי שני בנים" היא אומרת. "הצעיר 1970 ניצה היא אלמנת צה"ל. בעלה נהרג בשנת ."27 התאבד. מגיל שתים עשרה לא יכול היה להשלים עם נפילתו של אביו, ולמרות טיפולים רבים, התאבד בגיל "כן, אבל השתדלתי תמיד להיות עסוקה, ועסקתי כל חיי בתפקידים "חיים לא קלים עברת", אני אומרת לאחר שתיקה ארוכה. רבים וחשובים. התחלתי לעבוד במשרד העבודה כפקידת השמה. יותר מאוחר הפכתי למנהלת המרכז לתעסוקת אקדמאים במרכז קליטה לעולים. לאחר כמה שנים הגיע מנכ"ל משרד העבודה למשרד שבו עבדתי, והציע שאגש לתפקיד בכיר בירושלים. התקבלתי. הייתי ממונה על מדיניות תעסוקת העולים בארץ, ועל מדיניות מצוקת הנשים בארץ. הייתי בשליחויות רבות בארה"ב עובדים בכל חלקי הארץ בנושאים שבהם עסקתי". 300 שנה עבדתי במשרד זה. היו לרשותי 40 . ובצרפת "הציעו לי מהג'וינט שאקים מועדון לקשישים בירושלים, והעמידו לרשותי מקלט ציבורי גדול, והצלחתי וכשיצאת לגימלאות? "הבאתי מרצים למועצה הציונית להרצאות שהתקיימו אחת לחודש ב"יד לבנים". עברתי קורס לטלוויזיה במה עסקת ברעננה? הקהילתית, ועשיתי סרטים רבים. נתתי הרצאות אחת לשבוע בבית הקשיש ברחוב ההגנה. עדיין אני ממשיכה לתת הרצאות, למרות שאני בבית מוגן בכפר סבא. פעם בשבועיים השתתפתי בוועדה לנושאי גימלאים בתל אביב". איך גמלה בך ההחלטה לעבור לבית מוגן? "בקורונה כל פעילויותיי נפסקו. הרגשתי שאני לא מסוגלת להיות לבד. הבדידות הייתה בלתי נסבלת". "כמו שאמרתי ביום הולדתי: מרגישה כמו בגן עדן. כבר בשבוע הראשון לבואי פגשתי מכרים, רכשתי ידידים מרוצה כאן? חדשים, הצעתי לפתוח חוג ליידיש, ונוצרה קבוצה רבת משתתפים, שבה אנו מדברים, שרים וצוחקים, הכול ביידיש". Cleah1@walla.com ‏ חברים. הייתה שם פעילות רבה. אחת עשרה שנים ניהלתי מועדון זה". 250 להביא לשם "לפני כעשר שנים, כדי להיות קרובה לבני ומשפחתו שגרים שם". מתי עברת לרעננה?

5

04/2021 - 286 רעננה