כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2021 - גיליון 290

דניאלה בירן

ÔÈÈϘ ‡ה Ï מאת: 

מונה ˙ ור ÙÈÒ

ישבנו שתינו בקפטריה, דניאלה ואני. בשיחתנו העלינו זיכרונות ילדות, והתברר שנפגשנו שתינו לפני כשמונים שנה בבית דירות בו גרה גם דודתי, שאצלה שהיתי רבות. . יש לי שלושה ילדים, 1937- "כיום אני גרושה", אומרת דניאלה, "נולדתי בתל-אביב ב

ארבעה נכדים ושני נינים". ומה את זוכרת מילדותך? "שלא פשוט להיות ילדה צברית במשפחה של ארבעה יקים מבוגרים". מיהם הארבעה?

"הוריי, סבא וסבתא. אימא עבדה בויצ"ו העולמית, והמשכורת של אבא לא הספיקה לפרנס את כל המשפחה. אני זוכרת מסדרון ארוך כעשרה מטר, כשבקצהו האחד אנחנו גרנו, ובשני – סבא וסבתא". מה הקושי? "עד גיל שלוש לא ידעתי עברית. פסיכולוגית פעם הסבירה לי שעל כתפיי רבץ עול חינוך יקי. דרך אגב, היום אני אסירת תודה על כל התכונות היקיות". את זוכרת מקרים מיוחדים?

צילום: אורה דולב

"כשגדלתי ובנים שרקו מלמטה, כעסו עליי, ואמרו: 'את כלב ששורקים לך?'" סבא וסבתא השפיעו על החינוך?

"סבא היה אדם מאוד מלומד, היסטוריון ומבקר אמנות. היה לו חדר עבודה, בו שולחן עבודה ענקי, ועל כל הקירות היו ספרים עד התקרה. חלומי היה שיום אחד כל הספרים יהיו בעברית, כדי שאוכל לקרוא. כשנפטר נמסרו הספרים לספרייה הלאומית בירושלים. בילדותי סבא הפליא בסיפוריו, קרא לי את סיפורי האחים גרים, ובבגרותי עזר לי בהיסטוריה. הוא סיפר לי בגרמנית אתסיפוריו, ואני תירגמתי לעברית. בחיבורים בבית-הספר תמיד קיבלתי 'מצויין', עם הערה של המורה, שגם הוא למד מחיבוריי. לפעמים אפילו עיצבן אותי פירוט היתר, אבל מצד שני – התגאיתי". וסבתא? "את כל צרכיי החינוכיים, כולל גן הילדים, מילאה סבתא. היא עזרה לגננות וטיפלה בחינוכי בבית. בבית הספר העממי והתיכון הייתי תלמידה טובה, ילדה אחראית, תמיד ראש ועד וראש אגודת הבריאות, ועוד". צבא? "הציעו לי ללכת למדור הפסיכומטרי. הלכתי לקורס מאבחנים ולקורס מראיינים. שירתי בלשכות שונות ובבסיס קליטה ומיון. סיימתי כאחראית על המדור הפסיכוטכני בלשכה בפתח תקווה". ואחרי הצבא? "נסעתי לירושלים. התקבלתי למחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה. הייתי בין עשרים וחמישה התלמידים הראשונים שהתקבלו. זו הייתה השנה הראשונה שמחלקה זו נפתחה לאחר שנסגרה במלחמת השחרור שבה נהרג הפרופסור שניהל את המחלקה בשיירה להר-הצופים. בחוג השני למדתי חינוך. שם היכרתי את מי שהיה בעלי, שלמד היסטוריה ויחסים בינלאומיים. נישאנו בחופה צבאית בבית קפה ביפו. באמצע התואר השני נולדה בתי הבכורה. בעלי עבד אז במשרד החוץ, ועם סיום התואר השני שלי נסענו לשליחות "לא היה פשוט. היה קשה. עבדתי בשגרירות בתור מזכירה. לאחר שנתיים וחצי עברנו לאוגנדה, ארץ יפהפייה, אבל שוב היו חבלי הסתגלות. שם נולדו שני ילדיי הצעירים. החיים היו יותר קלים. בבית היו עוזרים, גנן, מטפלת ושומר. אני למדתי לתפור, והיה לי פנאי לעשות עבודות יד עם הילדים. החיים היו הטובים. מזג האוויר היה נפלא. כל יום בצהריים ירד גשם שריענן את הכל, והייתה לנו גינה לתפארת. אחרי חמש שנים חזרנו לישראל. עבדתי כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים, ולאחר שש שנים בארץ בעלי נשלח ללונדון להיות סגן שגריר. נסענו כולנו, ואני עשיתי חיים. למדתי בקורס למוסיקה, טיילנו הרבה ברחבי לונדון ובאנגליה, והרבינו ללכת לתיאטרון. שלוש פעמים הייתי בארמון באקינגהם באירוע שהמלכה עורכת אחת לשנה לדיפלומטים". איך הייתה הרגשתך שם, בארמון? "בפעם הראשונה הרגשתי כמו בעולם החלומות. התפעלתי מכל דבר. אחר כך מתרגלים. היינו גם בתחרויות הרכיבה באסקוט". וכובעים היו לך? "כמובן עם כובעים. לאחר מספר שנים בעלי ניהל את השגרירות. היינו שנה בגיברלטר ובאי ג'רזי, והשתתפנו באירועים רבים. לאחר שש שנים חזרנו ארצה". ואז? "נשמר לי מקום העבודה. ילדיי למדו. בעלי ואני נפרדנו. היה לו מספיק ממני ומחיי הנישואין. הוא מונה לשגריר בלונדון, ואני נשארתי בארץ. השקעתי את עצמי בעבודה. התמחיתי בטיפול בילדים עם הפרעות קשב וריכוז. עברתי תקופה לא קלה, אבל בסופו של כל משבר יש צמיחה". כיום? "אני גרה במגדלים, מרוצה, משתתפת בפעילויות שונות, שומעת הרצאות, וכיום נמצאת בקורס של מכון אדלר למלווי קהילה". Cleah1@walla.com הראשונה שלו לאתיופיה". איך הייתה ההסתגלות?

08/2021 - 290 רעננה

Made with FlippingBook Digital Publishing Software