כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה דצמבר 2021 - גיליון 294

תאטרון הקאמרי ¨ יואב בר לב ועירית קפלן ∫ מאת Ø גאון בכלוב

Ô יאטרו ˙ ר Ù ס

Ô נאוה וינ‚רט מאת: 

מה מוכנים אנשים לעשות בכדי להגשים חלום? חלום של קריירה, של להישאר רלבנטי, של לזכות באהוב/ה? דרמה קומית מתעתעת! משולש יחסים סבוך שבו כולם מוכנים למכור את נשמתם רק כדי לחיות את החלום. במרכז העלילה, בחור על הרצף האוטיסטי בעל זיכרון פנומנלי שחלומו הגדול הוא להופיע בטלוויזיה. לצדו, אחותו שאוהבת אותו אך גם רוצה להגשים אהבה בת שנים, וגם כוכב טלוויזיה שכוכבו דעך, ורואה בבחור הזדמנות לחזור למעמדו הקודם.

צילום: כפיר בולוטין

יורם גרניט, כוכבטלויזיהענקעם"פה גדול" נמצאבשפלשלחייו. הוא נזרקמהביתבשל בגידותיו המרובות, ומתעשייתהבידור בשל התנהלותו. מפגש מפתיע עם ויקי, מעריצת ילדות נלהבת שמזמינה אותו לביתה, ועם יונתן, אחיה הגאון שנמצא על הספקטרום, מוליד במוחו של יורם רעיון גדול לשעשועון טריוויה מטורף שיחזיר אותו אל המסך הקטן. איך יעשה זאת? איך יתקרב עם הפה הגדול שלו ליונתן? איך יתמודד עם השיגעונות שלו מחד ועם החיזורים של אחותו מהצד השני? איך זה נגמר? בלי ספויילרים! הסיפור מרתק והדמויות משכנעות במשחקן. עמוס תמם בתפקיד השחקן, המתעקש להישאר רלוונטי, ובאמת משתדל לשלוט בעצמו, אך זה גדול עליו... מזכיר קצת את סיפורו הטרגי של דודו טופז. בתפקיד האחות, עירית קפלן מצחיקה, ומרגשת. לעניות דעתי, השחקן הגדול מכולם - מי שמשחק את יונתן האוטיסט, בתמימות ובדייקנות, במשחק נפלא ונוגע ללב, הוא שהם ריינר. זוהי הצגה הפותחת זווית לעולמם של האוטיסטים, על הקשיים שלהם מחד, וכישרונותיהם מאידך. "גאון בכלוב", ב"יד לבנים" רעננה, בינואר, בהקפדה על התו הירוק!

ר אסף ענברי ¢ ד Ø הביתה ר ÙÏ ה ˙ יהו„י מאת: 

"כשרוסיה הפכה להיות ברית המועצות אכלו תושבי אודסה את החלווה שיצר אביו של לוניה. הצבא האדום טיהר את העיר מהיסודות הרקובים של החברה בעזרת תושבים לוקחי שוחד שהלשינו על חברי המחתרת האוקראינית. בשדרות הראשיות נתלו חשודים על עצים ועל עמודי פנסים....כל האנשים האלה, החשודים, המלשינים והשורדים, אכלו חלווה. אביו של לוניה התעשר". כך פותח ענברי את ספרו "הביתה", המספר על החלוצים הראשונים, ועל ראשיתו של הקיבוץ. הוא כותב על קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, הקיבוץ בו נולד

וגדל, אך רבים מהסיפורים המופיעים בספר עשויים להתאים לכל קיבוץ. מבוגרים, שחיו בקיבוץ בילדותם, יוכלו למצוא בספר נקודות השקה רבות לחוויות שחוו הם עצמם בשנים ההן. המייסדים עלו ארצה מרוסיה מטעמים ציוניים, חוו תנאים קשים ביותר, מגורים לא נוחים, קשיי פרנסה, מזג אויר קשוח, לא היו להם מזגנים ומאווררים לצנן את החום הנורא, וכמעט שלא הייתה להם פרטיות. אבל הייתה להם אידיאולוגיה, אידיאולוגיה נוקשה, כשהקבוצה היא מעל הכול. בהרצאה שנשא ענברי לפני שבועות אחדים אמר כי אידיאולוגיה היא טרגדיה. המייסדים שהורגלו לתנאים נוחים למדיי בארץ מוצאם, מרדו בהוריהם ועלו לארץ לא נושבת, ארץ ישראל. הם ויתרו לחלוטין על רכושם הפרטי, לטובת הקבוצה, כולל ילדיהם, שחונכו ע"י מטפלות זרות, וכולל בגדיהם, גם אלה שהביאו מהבית, שהתערבבו במחסן הבגדים ללא שם וללא שום סימן אישי. "הבגדים כובסו בגיגיות פח שהוסקו בגזרי עץ, ולאחר שנתלו לייבוש, הם קופלו וסודרו על אצטבות מחסן הבגדים וחולקו לחברים לפי מידת גופם, פחות או יותר", כותב ענברי. במשך השנים, התגעגעו החברים לרכוש פרטי, ומה שהחל בסימון בגדיהם האישיים, המשיך במתן תקציב אישי לחברים, בו יכלו לקנות מה שאפשר היה בחנות הכל-בו הקיבוצית, המשיך ברכישת ריהוט אישי ולבסוף: פירוק בתי הילדים ומעברם למגורים בבית הוריהם. ענברי מתאר את תהליך התפרקות הקיבוץ עד סיומו, כולל תהליך ההפרטה. בספר מתוארות שבע דמויות בהן מתמקד הספר, שהסגנון העלילתי והתיעודי מעורבבים בו. ענברי מתמקד בשבעה קלרה - אריה בהיר, חבר הכנסת הראשונה, השלישית והשישית, לוניה גלר גיבורים אמיתיים שהיו ממקימי קיבוץ אפיקים: מיטיה - אלעזר גלילי ממניחי היסוד למחשבה הצבאית העברית, ה"ברל" של החבורה, לסיה גלילי – כרמלה- "האקונומית", , שמואל זהרהרי-פינקלברג, ה"תרבותניק", פזמונאי ובמאי הצגות מולה זהרהרי , "הגאון" מייסד ומנהל קלת אפיקים, קריצ'מן "הביטחוניסט", רעו ושומר ראשו של אורד וינגייט. צבי ברנר הצייר, ו ליאו רוט החגים, הספר כתוב בהומור דק, בחלקו הומור ציני, כשמדובר בחברים שנפלו במלחמות ישראל או שמתו ממחלה, מתאונה או מזקנה. ההומור המלווה את הספר מעלה לא אחת חיוך על שפתינו, אך ההומור הציני לפעמים קצת צובט בלב. למרות זאת, הספר Yehudit_helfer@walla.co.il מרתק, כתוב בשפה עשירה ומקורית ובהחלט מומלץ לקריאה.

12

12/2021 - 294 רעננה