כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה דצמבר 2021 - גיליון 294

יוסי לוי

Ô יי Ï אה ק Ï מאת: 

מונה ˙ ור Ù סי

"אני כבר כמה חודשים בסלובניה, בסגר, בגלל הקורונה", ענה לי יוסי לוי כשטלפנתי והזמנתי אותו לצלם את חוג הדרמה שלנו לטלוויזיה הקהילתית. כשחזר נפגשנו. , נשוי לשוש, להם שני ילדים ושלושה נכדים. 1938 יוסי לוי יליד היכן נולדת? "נולדתי בבנימינה". יש לך זיכרונות משם? "אוהה! הרבה! אני זוכר את אניות המעפילים שהורידו בחשאי את המעפילים בלילה בשדות ים. למחרת היו עוברות בבנימינה משאיות עם מעפילים כשהחצי הקדמי של המשאית היה סגור בחוטי תיל, ובחצי השני ישבו השומרים הבריטים. העולים היו זורקים מתוך המשאית חפיסות שוקולד עם מספרי טלפון ושמות של קרוביהם. אנחנו, הילדים, אספנו את החפיסות ונתנו להורים. לאנשים מעטים היה אז טלפון, וכל מי שהיה לו טלפון, עזר בחיפוש." איך ידעתם שמגיעות אניות מעפילים?

צילום: אורה דולב

"מדי פעם עשו הבריטים עוצר, בדרך כלל ביום שישי בערב, וכך ידענו שמגיעה אניית מעפילים". פחדתם מהחיילים הבריטיים?

"לנו, לילדים, הם עשו דווקא כיף. הם לקחו אותנו לפעמים לסיבובים בסביבה בזחל"מים. מצד שני, אני זוכר כמו היום שנכנסו הבריטים לבתים, הוציאו את כולנו, ולקחו אותנו לגבעות החול, ששם היה מחנה מעצר מגודר בגדרות תיל ושומרים. באותו זמן חיפשו נשק בבתי התושבים. לגברים הייתה מכלאה לחוד, ולנשים מכלאה, ואנחנו, הילדים, הסתובבנו חופשי." מעניין שאלה היו הזיכרונות של ילדי בנימינה. "אני גם זוכר, שבשוּני היה מחנה אימונים של האצ"ל. באחד הימים פוצצו אנשי האצ"ל את הרכבת שהסיעה חיילים בריטיים. הרכבת התפרקה, הכורסאות עפו לכל עבר, והתושבים אספו אותן לבתיהם". עד איזה גיל היית בבנימינה? "בגיל תשע עברנו לחיפה. לאבא הייתה תאונה במשאית שבה עבד. הוא נפצע, והיה הרבה זמן בשיקום בחיפה. לכן עברנו לחיפה. גרנו במושבה הגרמנית. בבנימינה גרנו כל המשפחה יחד: שישה דודים. בחיפה עברנו לדירה שלכל משפחה היה חדר. רק המטבח היה משותף. בחיפה למדתי בבית ספר עממי, ואחר כך למדתי מסגרות בבית ספר מקצועי. הייתי בתנועת נוער, ולאחר מכן התגייסתי לנח"ל. הייתה לנו חצי שנה הכשרה במשק, וחצי שנה בנח"ל מוצנח. הגרעין שלי התמקם בקיבוץ צרעה. שם חלק מהחברים נשאר עד היום. אני חזרתי לחיפה". מתי הגעת לרעננה? "שנתיים גרתי במרום גולן בקונייטרה. הייתי נהג בקיבוץ, ואז נודע לי שמחפשים נהג ב'אגד'. באותו זמן הכרתי את חברתי שוש, לה נישאתי. התקופה הייתה תקופת הפגזות ושוש אמרה שבמקום כזה היא פוחדת לגדל ילדים. עברנו לצפת, שם גידלנו את ילדינו, ומשם עברנו לרעננה, והמשכתי בעבודתי ב'אגד' עד שפרשתי". ואז? "כשפרשתי חיפשתי תעסוקהבהתנדבות. במקומון של רעננהפורסםשנפתחקורסלטלוויזיהקהילתית. נרשמתי. וכך גםהגעתי לעיתון "כיוון חדש" ולהתנדבות ב"בית הקשיש" (העמותה לאזרח הוותיק) ובעוד מקומות ברעננה. גם זכיתי באות המתנדב של לַיונ'ס". הילדים גרים לידכם? "לאחר שנישאו, כל אחד עבר בגלל עבודתו למדינה אחרת באירופה". נוסעים הרבה לבקר? "כן. וכך הגענו בקורונה לסלובניה. שם היינו שישה חודשים בגלל הסגר. שכרנו דירה קטנה וחיינו כתושבי המקום. מדינה קטנה ומקסימה. זכינו לימי שלג בהם ישבנו בפינה במטבח על יד חלון, ונהנינו מהמראה. הכול הפך לבן: המצודה הקרובה, העצים והבתים". עכשיו, כשחזרתם, במה אתה מתעסק? "אני ממשיך לעסוק בטלוויזיה. אני שותף במגזין של כפר סבא, נהנה מהגמלאות עם שוש, ויום יום עם הילדים והנכדים בווטסאפ". Cleah1@walla.com

≥

12/2021 - 294 רעננה