כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2022 - גיליון 302

אסתר פפרני

לאה קליין מאת: 

"שמי אסתר פפרני", כך אמרה לי, כשראיתיה צועדת הלוך ושוב בשבילי הפארק של המגדלים. "אני רואה אותך מדי יום, צועדת בקלות ובזריזות, כאילו אינך מתעייפת", אמרתי לה, והיא חייכה. "נכון", אמרה, "אני קוראת לעצמי 'שוחרת בריאות'. "תסכימי להתראיין לעיתוננו ולספר על עצמך?" "בוודאי", אמרה. "גם אני כותבת ויודעת להביע את עצמי. אני כותבת הגיגים, רגשות, ומה קורה לי בחיים – תובנות שונות על חיי". קבענו פגישה. . כיום אני אלמנה, לי חמישה 1941 "לא. נולדתי בברית המועצות בשנת את ילידת הארץ? ילדים, שלושה עשר נכדים ונינה אחת". "אימא סיפרה לי שכשהייתי בת חצי שנה באו מה את זוכרת מילדותך בברית המועצות? מהבולשת הרוסית ולקחו את אבא לבית הסוהר בטענה שהוא מרגל. אימא הלכה לבקר אותו

סיפור תמונה

מדי פעם, עד שיום אחד לא מצאה אותו, והסוהרים לא נתנו לה תשובה. מאז ועד היום איננו יודעים עליו פרטים. אני זוכרת קור ושלג, ופוחדת ללכת על השלג, כי תמיד הייתי נופלת. אימא עבדה במפעל סלילים, ותמיד נשארתי לבד בבית. יום אחד, כשחזרה מן העבודה, מצאה אותי כולי שחורה, מכוסה באפר. נכנסתי לאח שחימם את הבית. למזלי היה כבוי. בערך בגיל שלוש הכניסה אותי אימא למעון. היא הייתה גונבת סלילים מן המפעל, מוכרת אותם בשוק השחור וקונה לי לחמניות ושמנת. כל הילדים המסכנים עמדו מסביבי והיו מחכים שיפול לי איזה פירור". עברנו לפולין. הגענו לוורשה. הכל היה הרוס. אימא הלכה לג'וינט לחפש משפחה, ולא מצאה אף אחד. 1946 "בשנת בית ספר? עשר שנים חיפשה את אבא, ללא תוצאות. גרנו בעיר שטטין. שם היה גן יהודי, ולמדתי בכיתה א'. בשטטין התרכזו כל היהודים לפני העלייה לארץ. שם חגגנו חגים יהודיים. אני זוכרת שבחג החנוכה שרתי סולו לכולם, שירים ביידיש שאימא לימדה אותי. שמו עלי קופסת קרן קיימת. עברתי מאחד לשני, וכולם תרמו. שם היינו שלוש שנים, ומשם נסענו למרסיי בצרפת, ועלינו על האונייה "נגבה" לעלייה לארץ". "בוודאי! היה עומס. האונייה לא הייתה יציבה, וכל הזמן הקאנו". את זוכרת את ההפלגה? "למעברה בעתלית שם היינו כמה חודשים. גרנו באוהלים. היה חום אימים, והתנים היו מגיעים בלילה עד לאן הגעתם בארץ? לפתח האוהל, ומשמיעים קולות. פחד אימים". "לפרדס חנה, ומשם לחולון. גרנו בדירת חדר, שמכיל בתוכו גם מטבח. השירותים היו בחוץ. התחלתי ללמוד בכיתה לאן עברתן? ב' ורכשתי את העברית. אני זוכרת שיום אחד אימא חזרה מהעבודה ומצאה בגינה ליד החלון שפע ביצים קשות. לא אהבתי ביצים, וכשאימא יצאה לעבודה זרקתי אותן לגינה. ואני ממש זוכרת איך השכנה הצילה אותי כשאימא רצתה להרביץ לי. במשך הזמן הכרתי הרבה חברים. עשיתי שם כיף חיים. שיחקנו כל יום בחוץ משחקי ילדים: קלאס, חבל, מחניים ועוד. בקרבת מקום היה בית כנסת. אהבתי מאוד לשמוע את מנגינת התפילות. למדתי את המנגינה, אבל לא הבנתי את פירוש המילים. משם עברנו לאזור, שבעבר היה כפר ערבי". "אימא התחתנה עם אבי החורג, ילדה תינוקת שנפטרה לאחר שישה ימים, ולאחר זאת ילדה בן. אימא הייתה מדוע עברתם? חולנית וחלשה, ואני הפכתי למטפלת של הבן. כיבסתי חיתולים ועשיתי את כל עבודות הבית. נוסף לזה גם למדתי ושרתי במקהלה שמאוד אהבתי. בלימודים הצטיינתי בעברית ובתנ"ך. בת ארבע עשרה עברתי למקווה ישראל, ולאחר שנתיים עזבתי, כי אימא רצתה שאלמד מקצוע. בגיל עשרים התחתנתי ועברנו לגור בתל אביב עם הורי בעלי. מיד אמרתי לבעלי שאני רוצה הרבה ילדים, כי הייתי בת יחידה. ואכן ילדתי חמישה ילדים, וגידלנו משפחה. שם עבדתי תקופה עם קשישים ותקופה בגן ילדים". "הייתה תקופה שלא הרגשתי טוב. התחלתי ללמוד צמחונות. הייתי ספרי לי מדוע את קוראת לעצמך "שוחרת בריאות". בחוגים רבים, בהרצאות, והתקדמתי יפה בלימוד וגם הרגשתי שופרה. עד היום אני ממשיכה להתפתח בזאת. כשהתחלתי ללמוד צמחונות, קנינו חיטה ומכשיר שעושה קמח, והייתי עושה בבית פיתות ומאכלים שונים. המשכתי ללמוד בחוגים שונים ואיך להתפתח ולחשוב חיובית, להסתכל לתוך גופנו ולהבין את עצמנו וללכת כמה שפחות לרופאים. זו דרך החשיבה שלי, לראות שאנחנו חלק מן הטבע, למרות שהיום הוא מקולקל. הייתי רוצה להקים חוג בריאות וללמד בו תזונה, נשימות נכונות, פעילות גופנית ושקט נפשי". "בעלי נפטר לפני חמש שנים. הילדים גרים במקומות שונים בגוש דן. החלטתי לעבור למקום של מתי ומדוע עברת למגדלים? חוגים וחברה. ההחלטה הייתה אישית שלי". "אוהבת את האווירה, את החופש לבחור מה שאני רוצה. שבתות וחגים אני חוגגת עם הילדים". מרוצה? cleah1@walla.com

3

08/2022 - 302 רעננה